בלב הפילוסופיה והמסורת של הבנייה החופשית ניצב תנאי סף מהותי ובלתי מתפשר: על המועמד להיות אדם חופשי, הפועל מתוך עצמאות אישית, שיקול דעת מוסרי ורצון חופשי מלא. אך כיצד הוגדרה חירות זו לאורך הדורות, ומה קורה כאשר חומות הכלא סוגרות על האדם?
במשך דורות דרש הריטואל העתיק שהמועמד יהיה Free Born (יליד חורין – מושג שמקורו בתקופות קדומות ומשמעותו אדם שנולד לאם חופשייה ולא למעמד משועבד או לעבדות). רק בשנת 1847 עדכנה הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה את הנוסח למילה Free (בן חורין / אדם חופשי), ובכך העתיקה את מרכז הכובד מנסיבות לידתו ההיסטוריות של המועמד אל מעמדו האזרחי, המשפטי והמוסרי בהווה.
עוד לפני עדכון נוסח זה, בשנת 1783, חידדה הלשכה הגדולה את עקרון החירות בעקבות שורה של אירועים חריגים בלונדון. בשנת 1769 התקבל למסדר ג'ון וילקס (John Wilkes), פוליטיקאי רדיקלי ומעורר מחלוקת, בעודו מרצה עונש מאסר בתוך בית הסוהר הידוע King's Bench Prison (בית כלא היסטורי ששימש בעיקר לכליאת בעלי חוב ואסירים פוליטיים). בתוך כותלי הכלא הוא עבר את שלושת הטקסים המסורתיים: Making, Passing, and Raising (חניכה לדרגת תלמיד, העברה לדרגת חבר, והעלאה לדרגת רב-בונה). השערורייה העמיקה כאשר בשנת 1783 התכנסה באותו בית סוהר Military and Itinerant Lodge (לשכה צבאית ניידת – לשכה בעלת כתב אמנה מיוחד שאיפשר לה לנוע עם הגדוד ולפתוח עבודות בכל מקום חנייה) וחנכה אסירים נוספים בין הסורגים.
התגובה של ראשי המסדר הייתה חדה ונחרצת: הלשכה הצבאית נמחקה לאלתר מרשימת הלשכות המוכרות, ונקבעה הלכה פסוקה שלפיה קיום לשכה סדירה לשם חניכה, העברה או העלאה בדרגות בתוך בית כלא או מקום מעצר מנוגד באופן מוחלט לעקרונות הבנייה החופשית. ההיגיון ברור: אדם הנתון תחת שלילת חירות אינו מצוי במעמד שבו הוא יכול להציע את עצמו מתוך בחירה חופשית לחלוטין ולקחת על עצמו את עול החובות המוסריות של הבנאי החופשי.
לצד זאת, המסורת מבחינה הבחנה עמוקה בין ניסיון בלתי-סדיר לקבל מועמדים בכלא, לבין התכנסותם של אחים ותיקים שנפלו בשבי האויב. כפי שהוסבר באחת מה-Prestonian Lectures (הרצאת פרסטון – הרצאת מחקר שנתית רשמית בבנייה החופשית האנגלית), מפגשים שנערכו במחנות שבויי מלחמה לא היו לשכות סדירות להענקת דרגות, אלא התכנסויות של אחים לשם מציאת נחמה, תמיכה הדדית וחיזוק הרוח בימים אפלים של מצוקה ושבי.
מחקר ותובנות היסטוריות
מחקרים היסטוריים מודרניים מראים כי המעבר הנוסחי בשנת 1847 מ-"Free Born" ל-"Free" הושפע ישירות מביטול העבדות ברחבי האימפריה הבריטית (חוק ביטול העבדות משנת 1833), מתוך מטרה לאפשר גם לאנשים שנולדו לעבדות אך זכו בחירותם להצטרף למסדר כבני חורין שווי זכויות.
במקביל, מחקרים על פעילות מסונית במחנות שבויי מלחמה במאה ה-20 (כגון מחנה צ'אנגי בסינגפור ומצודת קולדיץ בגרמניה) ממחישים את החשיבות הפסיכולוגית של האחווה במצבי קיצון: האחים הקימו מועדוני אחווה מאולתרים, תמכו בפצועים ושימרו את ערכי המוסר האנושי מול תנאי השבי הקשים, תוך שמירה קפדנית על האיסור לקיים טקסי קבלה בהיעדר חירות.
האם לדעתכם הדרישה להיות "אדם חופשי" נועדה אך ורק להבטיח עצמאות אזרחית ומשפטית, או שמא מדובר בראש ובראשונה בחירות תודעתית, פנימית ומוסרית מכבלי הדעות הקדומות של העולם החיצוני?
