21 במרץ, אנו חוגגים את יום השירה הבינלאומי - האח רובי בארנס

 

היום, 21 במרץ, אנו חוגגים את יום השירה הבינלאומי (World Poetry Day) ברחבי העולם (International). יום זה מוקדש ליכולת של המילים לגעת בנימי הנפש, לגשר על פערים ולהביע את הרעיונות העמוקים ביותר של האנושות.

האח שבחרנו לציין היום הוא רוברט ברנס (Robert Burns). ברנס (1759–1796), המשורר הלאומי של סקוטלנד (Scotland), נתקבל לבנייה החופשית ב-1781 בלשכת סנט דייוויד (St. David Lodge No. 174), ולימים הוכתר רשמית כ"משורר החצר" (Poet Laureate) של הלשכה ההיסטורית קנונגייט קילווינינג (Canongate Kilwinning No. 2) באדינבורו (Edinburgh).

שיריו של ברנס הם פסקול הבנייה החופשית. בשירו המפורסם "אדם הוא אדם בכל זאת" (A Man's a Man for a' That), הוא מזקק את רעיון השוויון המסוני וקובע שהתארים החיצוניים והעושר הם רק "החותמת על המטבע, אך האדם עצמו הוא הזהב". מסר זה מהדהד באופן מוחלט את סודותיה של הדרגה ה-32 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת נסיך נשגב של הסוד המלכותי (Sublime Prince of the Royal Secret), שבה אנו למדים כי אהבת האדם והאיזון הפנימי הם הסוד האמיתי.

בשירו "הפרידה" (The Farewell), שכתב לאחיו בלשכה, הוא פונה אל האחים הנפגשים על הישר זווית (Square) ונפרדים על הפלס (Level). גם השיר המפורסם בעולם, "זמנים עברו / הימים ההם" (Auld Lang Syne), מושר עד היום בלשכות רבות ברחבי העולם כאשר האחים עומדים בשרשרת האחווה (Chain of Union) ומשלבים ידיים.

כשולייה (Entered Apprentice) של כתיבה, ברנס השתמש באנך (Plumb) של האמת כדי לחשוף צביעות חברתית. בעזרת המחוגה (Compasses) של הלב הוא הקיף את כל בני האדם באהבתו. מילותיו חצבו באבן גוויל (Rough Ashlar) של החברה המעמדית, והותירו לנו אבן גזית (Perfect Ashlar) של שירה שממשיכה להאיר באור (Light) את הלשכות בכל רחבי העולם.

 

הפרידה (לאחי לשכת סנט ג'יימס, טרבולטון)
The Farewell. To the Brethren of St. James's Lodge, Tarbolton

הֱיוּ שָׁלוֹם! פְּרִידָה חַמָּה מִלֵּב אוֹהֵב!
אַחַי הַיְּקָרִים לְקֶשֶׁר הַסּוֹד!
אַתֶּם, הַמְּעַטִּים, הַמּוּאָרִים וְהַמְּבֹרָכִים,
רֵעַי לְשִׂמְחַת הָאַחֲוָה!
הֲגַם שֶׁאֶל אַרְצוֹת נֵכָר עָלַי לִנְדֹּד,
בְּעִקְבוֹת כַּדּוּר הַמַּזָּל הַחֲמַקְמַק,
בְּלֵב נָמֵס וְעַיִן דּוֹמַעַת,
אֶזְכֹּר אֶתְכֶם תָּמִיד, גַּם מִמֶּרְחָק.

לֹא פַּעַם פָּגַשְׁתִּי בַּחֲבוּרַתְכֶם,
וּבִלִּיתִי לֵילוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וָחַג;
לֹא פַּעַם, עֻטַּרְתִּי בַּסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה, (הערה: התייחסות להיותו נשיא הלשכה)
וְיָשַׁבְּתִּי בְּרֹאשׁ בְּנֵי הָאוֹר:
וּבְשֵׁם אוֹתוֹ הִירוֹגְלִיף מֵאִיר, (הערה: התייחסות לאות G שכבמזרח)
אֲשֶׁר רַק עֵינֵי אֻמָּנִים-בּוֹנִים רָאוּ!
זִכָּרוֹן עַז יַחֲרֹט עַל לוּחַ לִבִּי,
אֶת אוֹתָם רְגָעִים מְאֻשָּׁרִים, גַּם מִמֶּרְחָק.

מִי יִתֵּן וְחֵרוּת, הַרְמוֹנְיָה וְאַהֲבָה,
יְאַחֲדוּ אֶתְכֶם בַּתָּכְנִית הַגְּדוֹלָה,
תַּחַת הָעַיִן הָרוֹאָה-כֹּל מִמַּעַל,
שֶׁל הָאַדְרִיכָל הָאֱלֹהִי הַמְהֻלָּל!
לְמַעַן תִּשְׁמְרוּ עַל הַקַּו הַיָּשָׁר,
וְתַמְשִׁיכוּ לְהִבָּנוֹת עַל פִּי חֹק הָאֲנָךְ,
עַד אֲשֶׁר הַסֵּדֶר הַמֵּאִיר יִזְרַח בִּמְלוֹאוֹ,
זוֹ תִּהְיֶה תְּפִלָּתִי, גַּם מִמֶּרְחָק.

וּלְךָ, הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲשֶׁר מַעֲלוֹתֶיךָ דּוֹרְשׁוֹת, (הערה: פנייה לנשיא הגדול)

בְּצֶדֶק, לַעֲנֹד אֶת הָעִטּוּר הַגָּבוֹהַּ מִכֹּל!
יְבָרְכוּ הַשָּׁמַיִם אֶת שִׁמְךָ הָאָצִיל וְהַמְּכֻבָּד,
הַיָּקָר לַבְּנִיָּה הַחָפְשִׁית וּלְסְקוֹטְלַנְד!
בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה הַרְשֵׁה לִי כָּאן,
כַּאֲשֶׁר תִּתְכַּנְּסוּ כֻּלְּכֶם מִדֵּי שָׁנָה,
הֲרָמַת כּוֹסִית אַחַת, אֲנִי מְבַקֵּשׁ זֹאת בְּדִמְעָה
לְחַיָּיו, שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַנִּמְצָא הַרְחֵק.