המיתוס הנפוץ ביותר בעולם הבנייה החופשית הוא שהמעבר מבנאים "מעשיים" (אופרטיביים) לבנאים "עיוניים" (ספקולטיביים) קרה באנגליה סביב שנת 1717, ומשם הופץ לעולם. אבל המסמכים ההיסטוריים מראים מציאות אחרת לחלוטין: הלשכות הסקוטיות קיבלו לשורותיהן חברים שאינם פועלי בניין יותר ממאה שנים לפני שהאנגלים בכלל הקימו את הלשכה הגדולה שלהם! סקוטלנד, מסתבר, הייתה החלוצה האמיתית של שילוב אנשי רוח ואצולה במסדר.
אחרי
שהבנו כיצד הלשכות הסקוטיות שלטו ביד רמה על מקצוע הבנייה, עולה שאלה מסקרנת: אם
הן היו כל כך נוקשות ומקצועיות, איך קרה שפתאום התחילו להצטרף אליהן אנשים שמעולם
לא החזיקו פטיש ואזמל?
האליטה
נכנסת ללשכה 📜
כבר
מתקופת הרפורמציה, הלשכות הסקוטיות החלו לפתוח את דלתותיהן בפני אריסטוקרטים ואנשי
רוח שכנים כ"חברי כבוד" (Honorary Members). הקשר עם האליטה היה עמוק וטבעי.
משפחות
אצולה, כמו משפחת מונטגומרי, קיימו קשרים הדוקים עם לשכת קילווינינג. במסמכים
המפורסמים הידועים כ"תעודות סנט קלייר" (St Clair Charters),
לורד רוזלין ויורשיו אף הוגדרו כפטרונים ומפקחים של המקצוע כולו.
ולא
מדובר היה רק בלורדים; רישומים מראים שרבים מאלה שהחזיקו ב"מילת הבנאי"
הסודית היו למעשה שרים בכנסייה ופרופסורים. לשכת "מריז צ'אפל" (Mary's Chapel)
באדינבורו, למשל, קיבלה אליה חבר כבוד ממשפחת בוזוול (Boswell)
המפורסמת כבר בשנת 1600.
"בנאים
בידיים יבשות" (ותשלום כפול!) 💰
איך
קראו לאותם חברי כבוד עשירים? הלשכות העניקו להם כינויים מעניינים כמו
"ג'נטלמנים בנאים" (Gentlemen Masons), "בנאים גיאומטיים" (Geomatic Masons),
או בכינוי הציורי מכולם: "בנאים בידיים יבשות" (Dry-handed Masons) – רמז
לכך שידיהם מעולם לא התלכלכו באבק הגרניט.
אבל
ליוקרה הזו היה מחיר, תרתי משמע. הלשכות זיהו את הפוטנציאל הכלכלי וגבו מאותם חברי
כבוד דמי כניסה גבוהים בהרבה. אפילו בשלב מאוחר יחסית, בשנת 1740, לשכת סקון ופרת'
(Scoon
and Perth) גבתה מפועל אופרטיבי 10 שילינג עבור כניסה,
אך חייבה "בנאי בידיים יבשות" ב-20 שילינג – מחיר כפול לחלוטין!
החניכה
ההיסטורית (בזמן מצור צבאי) ⛺🏴
הסיפור
המרתק והדרמטי מכולם התרחש בשנת 1641, והוא שובר כל מוסכמה היסטורית.
הצבא
הסקוטי פלש לאנגליה והטיל מצור על העיר ניוקאסל. תוך כדי המערכה הצבאית, קבוצת
חברים מלשכת "מריז צ'אפל" ששירתו בצבא, התכנסו מחוץ לגבולות סקוטלנד
וקיימו פגישת לשכה יוצאת דופן על אדמת אנגליה.
באותו
אוהל צבאי, נתקבל ונחנך לבנייה החופשית רוברט
מוריי (Robert
Moray), קצין אפסנאות ראשי בצבא הסקוטי (שלימים
הפך לסר רוברט מוריי, ממייסדי החברה המלכותית למדעים).
קבלתו
אושרה לאחר מכן רשמית על ידי נשיא הלשכה באדינבורו. האירוע הזה נכנס לדפי
ההיסטוריה: זוהי הפעם הראשונה אי פעם שבה אדם שאינו בנאי במקצועו נחנך לבנייה
החופשית על אדמת אנגליה – והדבר נעשה, למרבה האירוניה, דווקא על ידי לשכה סקוטית
צבאית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה