במהלך המאה ה-17 התחולל באנגליה תהליך תרבותי ורוחני מרתק, אשר שינה לבלי היכר את אופיו של מסדר הבונים החופשיים. באותה תקופה, גילדות הבנאים המקצועיות – אותם אנשי מלאכה אשר סיתתו אבנים והקימו טירות וקתדרלות – פתחו אט-אט את שערי הלשכות בפני אנשי רוח, מדענים, הוגי דעות ואצילים. אנשים אלו לא אחזו בפטיש או באיזמל מימיהם, אך מצאו בכלים הגסים הללו שפה סמלית עמוקה לבניית נפש האדם ולתיקון המידות. אדם כזה, שהתקבל אל החוג הפנימי של הלשכה, כונה "בונה מקובל".
בלבה של לונדון פעלה "חברת הבונים" (London Company of Masons), גילדה אזרחית ומקצועית מאורגנת היטב. בתוך גילדה זו נוצרה הבחנה מהותית: היו אזרחים שהשתייכו לגילדה מכוח זכויות מסחריות או ירושת אבות מבלי לעסוק בבנייה, אך הם לא היו בונים חופשיים. לעומתם, הבונה המקובל עבר טקס חניכה סמלי ייחודי במסגרת פנימית שנודעה בשם "ההתקבלות" (The Acception). עבורו, הפיכת האבן הגולמית לאבן גזית מושלמת לא הייתה משימה של הנדסת בניין, אלא מסע פילוסופי של התעלות מוסרית וחיפוש אחר האמת והאחווה.
העדויות
ההיסטוריות מלמדות כי התופעה קנתה לה אחיזה רחבה באנגליה זמן רב לפני הקמת הלשכה
הגדולה הראשונה בלונדון בשנת 1717. המלומד והאלכימאי הנודע אליאס אשמול תיעד
ביומנו בגאווה את קבלתו ללשכה ספקולטיבית בלנקשייר כבר בשנת 1646, ובשנת 1682 תיאר
השתתפות בטקס "התקבלות" בבית הגילדה בלונדון. עדות ציבורית מובהקת לכך
שהמושג חדר לתרבות הכללית מופיעה בפרסום הסאטירי Poor Robin's Intelligence מ-10
באוקטובר 1676; העובדה שעיתון לונדוני בחר להתבדח על חשבונם של "הבונים
המקובלים" מעידה כי הלשכות הסמליות כבר היו מוכרות היטב בנוף החברתי של
התקופה.
המונח Accepted Mason (בונה מקובל) מציין חבר שהתקבל בלשכה ללימוד תורת המוסר והסמלים מבלי שעסק בסיתות אבנים הלכה למעשה. מונח זה, שנולד בלשכות המאה ה-17, מהווה עד היום את שמו הרשמי של המסדר ברחבי תבל: "בונים חופשיים ומקובלים".
המסגרת שבה נחנכו חברים אלו כונתה The Acception (חוג ההתקבלות הפנימי), והיא פעלה כגוף טקסי ופילוסופי בתוך חברת הבונים של לונדון, כפי שמשתקף בספרי החשבונות של החברה החל משנת 1620.
הבחנה זו חידדה את ההבדל בין Operative Mason (בונה מעשי) שעסק בבנייה פיזית וחומרית, לבין Speculative Mason (בונה עיוני) המשתמש בכלי הבנייה כמטפורות מוסריות. הבחנה זו שונה לחלוטין מחברות בגילדה מכוח Patrimony (זכות אבות), אשר העניקה זכויות מסחריות בלבד ללא כל טקס חניכה סמלי או זיקה לרעיונות המסדר.
מחקר ותובנות היסטוריות
מחקריהם המכוננים של ההיסטוריונים דאגלס קנופ (Douglas Knoop) וג'. פ. ג'ונס (G. P. Jones) חשפו כי רישומי "חוג ההתקבלות" בלונדון משנת 1620 מוכיחים קיומה של פעילות סמלית מובנית כמעט מאה שנה לפני ייסוד הלשכה הגדולה ב-1717.
במקביל, מחקריו של ההיסטוריון ג'ון המיל (John Hamill) הדגישו כי חניכתו של אליאס אשמול ב-1646 התקיימה בלשכה עצמאית שפעלה ללא תלות בגילדה מקצועית כלשהי, מה שמצביע על כך שהבנייה העיונית (ספקולטיבית) התפתחה במקביל בכמה מוקדים ברחבי בריטניה.
חוקר המסורת המסונית ליונל ויברט (Lionel Vibert) הצביע על המאמר מ-1676 כראיה מכרעת לכך ש"הבונים המקובלים" היו תופעה ציבורית בעלת נוכחות מוכרת בשיח הלונדוני של המאה ה-17, ולא רק אגודת סתרים מבודדת.
בעולם המודרני, שבו כולנו בונים עיוניים העוסקים בבנייה רעיונית של החברה ושל עצמנו – כיצד אתם מיישמים את כלי הבנייה הסמליים בסיתות האבן הגולמית של חיי היומיום?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה