כשחושבים על הבונים החופשיים הראשונים במאה ה-17 - כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) - אי אפשר שלא לשאול: מאיפה הגיע כל העומק המיסטי הזה? האם זה הגיע מהסתתים הפשוטים, או שמא ממקור אחר, מסתורי הרבה יותר?
כאן
נכנסת לתמונה אגודה סודית גרמנית בשם "הרוזקרוציאנים" (The Rosicrucians), או
"מסדר צלב הוורד".
האגדה
על הקבר המואר🕯️
הסיפור
של תנועת "צלב הורד" מתחיל באגדה על המייסד, כריסטיאן רוזנקרויץ (Christian Rosenkreuz).
מסופר שהוא היה נזיר גרמני שיצא למסע במזרח התיכון במאה ה-14, למד את סודות
החכמים, וחזר לגרמניה כדי להקים אחוות סתרים.
אבל
החלק הכי מעניין (ומוכר לכל בונה חופשי בדרגות המתקדמות) הוא מה שקרה לאחר מותו.
האגדה
מספרת שכאשר פתחו את קברו 120 שנה לאחר מותו (בדיוק כפי שציווה: Post centum viginti
annos patebo), גילו מחזה מדהים:
הגופה
הייתה שלמה לחלוטין, והקמרון כולו היה מואר
באור יקרות שבקע מתוך "שמש" מלאכותית או מנורת-תמיד בתקרה.
הקשר
המסוני 🤝
נשמע
מוכר? הדמיון בין גילוי הקבר של רוזנקרויץ לבין אגדות מסוניות מסוימות (כמו גילוי הקמרון
בדרגת ה-Royal
Arch) הוא לא מקרי.
במאה
ה-17, אינטלקטואלים רבים באירופה הוקסמו מהרעיונות של "צלב הוורד" –
שילוב של אלכימיה, מיסטיקה ורפואה. הטענה הרווחת היא שאנשים כמו אשמול, שהיו גם
בונים חופשיים וגם חובבי מיסטיקה, יצקו את התכנים הללו לתוך התבניות של הגילדות
המקצועיות .
אז
האם אנחנו רוזקרוציאנים בתחפושת? לא בדיוק. אבל ייתכן מאוד שהניצוץ המיסטי שהפך את
הבנייה החופשית מארגון עובדים לארגון של הוגים – הגיע מאותה "אגודת ורד"
מסתורית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה