העדות הפומבית הראשונה: מבטו של ד"ר רוברט פלוט (1686)

העדות הפומבית הראשונה: מבטו של ד"ר רוברט פלוט (1686) Robert PlotRobert Plot

עד כה, העדויות שלנו על הבנייה הספקולטיבית במאה ה-17 הגיעו מבפנים – מיומניו של האח אליאס אשמול (ראו פוסטים קודמים)  ומהפתקים האישיים של האח רנדל הולם (גם כן) . כעת אנו פונים לעדות החשובה לא פחות: התיאור הפומבי הראשון של האחווה בעיניו של צופה חיצוני.

העד שלנו הוא ד"ר רוברט פלוט (Dr. Robert Plot, 1640-1696), איש אקדמיה בכיר: פרופסור לכימיה באוניברסיטת אוקספורד (Oxford) והאוצר הראשון של מוזיאון אשמוליאן (Ashmolean Museum) – כן, המוזיאון שנקרא על שם חברו, אליאס אשמול.

פלוט עצמו לא היה בנאי חופשי, והוא התייחס לאחווה בספקנות אקדמית מסוימת, מה שהופך את תיאורו לאמין אף יותר.

"ההיסטוריה של הטבע של סטפורדשייר" (1686)

בספרו המקיף שפורסם ב-1686 , The Natural History of Staffordshire , סקר פלוט את כל המנהגים והתופעות במחוז סטפורדשייר (Staffordshire). בין תיאורים של צמחים ומינרלים, הוא הקדיש מספר פסקאות ל"מנהג מוזר" שלדעתו נפוץ במחוז: אגודת הבונים החופשיים (Society of Free-Masons).

התיאור שלו, אף שהוא ביקורתי קלות, מאשר כמעט כל מה שתיארנו עד כה:

ה-"חובות הקדומים": הוא מתאר כיצד בעת קבלת חבר חדש, הם מקריאים בפניו "מגילה ארוכה של קלף" (a large parchment roll) המכילה את ההיסטוריה והחוקים של המלאכה. זהו זיהוי ודאי של ה"חובות הקדומים" שדנו בהם.
סודיות וסימנים: הוא מציין שהם מחזיקים ב"סימנים סודיים מסוימים" (certain secret signes) שבאמצעותם הם מזהים זה את זה.
קבלה של ספקולטיבים: פלוט כותב בפירוש שהחברה הזו "מקבלת לשורותיה... אנשים מכל מקצוע" ו"אנשים רבי מעלה" (persons of the greatest quality).

המשמעות ההיסטורית

התיאור של פלוט הוא אבן דרך. זוהי הפעם הראשונה שהבנייה החופשית נחשפה לציבור הרחב בספר מודפס.

העדות החיצונית הזו מוכיחה שבשנת 1686 – כמעט 30 שנה לפני הקמת הלשכה הגדולה – הבנייה החופשית הספקולטיבית לא הייתה תופעה זניחה או סודית לחלוטין. היא הייתה מבוססת ומוכרת מספיק באנגליה כדי שפרופסור מאוקספורד ימצא לנכון לתעד אותה בספרו, לצד תופעות טבע ומנהגים חברתיים אחרים.

Robert Plot

ספרו של רוברט פלוט

 

לא רק אשמול: העדות של רנדל הולם 🧐📜

אליאס אשמול (Elias Ashmole) היה דמות מפתח, אך הוא לא היה לבד. כדי להוכיח שהבנייה הספקולטיבית לא הייתה מקרה בודד, אנו פונים לעד מפתח נוסף מאותה תקופה: רנדל הולם השלישי Randle Holme the Third

1627-1699. כמו אשמול, גם הולם היה חוקר עתיקות, גנאלוג ואיש אשכולות. בספרו המפורסם Academie of Armory (ספר שלטי האצולה) שפורסם ב-1688, הוא אינו מסתיר את חברותו וכותב בגאווה:

"איני יכול אלא לכבד את אחוות הבנאים... וביתר שאת, כיוון שאנוכי חבר באותה חברה הנקראת "בונים חופשיים"

I cannot but honour the Fellowship of the Masons because of its antiquity, and the more as being [myself] a member of that Society called Free-masons.

אך הראיות שהותיר הולם מרתקות אף יותר מכתביו הרשמיים...

פתק השבועה (1640-1650)

בין כתבי היד של הולם (הנמצאים כיום במוזיאון הבריטי) התגלתה פיסת נייר קטנה בכתב ידו, המתוארכת על ידי חוקרים לשנים 1640-1650 – עוד לפני חניכתו המתועדת של אשמול. בפתק נכתב (בתרגום חופשי מאנגלית עתיקה):

"ישנן מספר מילים וסימנים של בנאי חופשי... שיש לגלות לך... כפי שתשיב בפני האל ביום הדין הגדול והנורא, עליך לשמור בסוד ולא לגלותם לאיש... מלבד לנ' [הנשיא] ולעמיתים מאותה אחווה של בונים חופשיים..."

"There is seu'all words & signes of a free Mason to be revailed to y" ch as y" will answ: before God at the Great & terrible day of Judgm' y" keep Secret & not to revaile the same to any in the heares of any pson w but to the M" & fellows of the said Society of free Masons so helpe me God, xt."

זוהי עדות מדהימה. היא מוכיחה שבשנים אלו כבר התקיימו בלשכות טקסים סודיים, שבועות, סימנים ומילים, והיררכיה של בעלי תפקידים ("הנשיא והמפקחים").

הלשכה המעורבת בצ'סטר (1673)

ממצא נוסף מכתביו הוא רשימת חברים, המתוארכת לסביבות 1673, של מה שנראה כלשכה בעיר צ'סטר (Chester). הרשימה כוללת 27 שמות, כולל "רן הולם" (Ran Holme).

הניתוח של הרשימה מספק לנו הצצה נדירה להרכב של לשכה ספקולטיבית מוקדמת:

• רק כ-6 חברים היו בנאים (Masons) במקצועם.
• כ-15 חברים היו ממקצועות אחרים הקשורים לבנייה (נגרים, צבעים וכו').
• השאר, כמו הולם עצמו, היו ג'נטלמנים ספקולטיביים ללא קשר למקצוע הבנייה.

העדויות של הולם מחזקות את התיאוריה שדנו בה: הבנייה הספקולטיבית לא "החליפה" את האופרטיבית, אלא צמחה מתוכה. ג'נטלמנים כמו הולם ואשמול הצטרפו ל-"קבלה" (Acception) בתוך גילדות מקצועיות קיימות, שהיו "מעורבות" באופיין.

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #רנדלהולם #לשכתצסטר #מאה17 #כתבידעתיקים

https://archive.org/details/bim_early-english-books-1641-1700_the-academy-of-armory-_holme-randle_1693/page/366/mode/1up?q=Mason

דף מספרו של רנדל הולמס משנת 1688 

המאה של אשמול: 🔥עולם של כאוס וגילויים 🌍

 

כדי להבין מדוע אדם כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) מהפוסט הקודם חיפש משמעות באחווה סודית בשנת 1646, איננו יכולים להסתפק רק בקריאת יומנו. עלינו להבין את העולם שבו הוא חי – המאה ה-17 באנגליה, תקופה של ניגודים קיצוניים, של אלימות וגאונות, של אמונות תפלות ומדע פורץ דרך.

זו הייתה תקופה אינטלקטואלית מזהירה. שייקספיר (Shakespeare) ופרנסיס בייקון (Francis Bacon) מתו רק כשלושה עשורים קודם לכן. הפילוסופיה, האמנות והאדריכלות בזכות איניגו ג'ונס (Inigo Jones) פרחו.

אך בו בזמן, זה היה עולם מסוכן ואפל.

כאוס פוליטי ודתי

אשמול התקבל לאחווה ב-1646, בעיצומם של "ימי המרד הגדול" (The Great Rebellion) – מלחמת האזרחים האנגלית העקובה מדם. המלך צ'ארלס הראשון (Charles I) הובס והיה בדרכו למשפט ולהוצאה להורג (שהושלמה ב-1649). אנגליה הייתה קרועה בין תומכי המלך ה"קאבליירים" - (Cavaliers) לבין תומכי הפרלמנט ה-"ראונדהדס" -(Roundheads).

היציבות הדתית והחברתית התערערה לחלוטין.

מדע מול אמונות תפלות

הניגוד המדהים ביותר של התקופה היה הפער בין קדמה לאמונות קדומות.

• רק 35 שנים קודם לכן (1611), אדם הועלה על המוקד בסמית'פילד (Smithfield) באשמת כפירה.
• באותה שנה בדיוק (1611) יצאה לאור גירסת המלך ג'יימס (King James Version) המפוארת של התנ"ך.
• במקביל, ציד המכשפות היה בשיאו. משפטים והוצאות להורג אכזריות של נשים באשמת "מכירת נשמתן לשטן" היו מחזה נפוץ, ויימשכו באנגליה עוד 70 שנה!

זהו העולם שאליו נולדה הבנייה החופשית הספקולטיבית: עולם שבו אדם יכול היה בבוקר לדון בפילוסופיה רציונלית, ובערב לחשוש ממכשפות. עולם שבו מלחמות דת ואזרחים קרעו את החברה לגזרים.

בתוך הכאוס הזה, אין זה פלא שאנשים משכילים כמו אשמול חיפשו מקום מפלט – אחווה שקטה, יציבה וא-פוליטית, המבוססת על עקרונות אוניברסליים של מוסר, סדר וקידמה.

בית המלכה אדריכל איניגו ג'ונס

👇

קרומול בוחן את גופת צ'ארלס הראשון

👇

פרנסיס בייקון

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #מלחמתהאזרחיםהאנגלית #רנסאנס #נאורות

אליאס אשמול: הבנאי הספקולטיבי המתועד הראשון 🧐

אחים ואחיות,

בפוסטים הקודמים הזכרנו שוב ושוב את שמו, וכעת הגיע הזמן להתמקד בו: אליאס אשמול (Elias Ashmole, 1617-1692). אשמול היה דמות מפתח בתקופתו – עתיקן, מלומד, אסטרולוג, חבר ב"חברה המלכותית" ומייסד מוזיאון אשמוליאן באוקספורד (Oxford). אך עבורנו, חשיבותו נובעת משני רישומים קצרים ביומנו האישי, המספקים לנו את העדות הברורה והמוקדמת ביותר לקיומה של הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הרישום הראשון: 1646

ב-16 באוקטובר 1646, כתב אשמול ביומנו:

"4:30 אחה"צ. נעשיתי בנאי חופשי (I was made a Free Mason) בוורינגטון (Warrington) בלנקשייר (Lancashire), יחד עם קולונל הנרי מיינוורינג (Henry Mainwaring)..."

אשמול ממשיך ונוקב בשמותיהם של שבעת חברי הלשכה הנוספים שנכחו. רישום זה הוא הפעם הראשונה המוכרת לנו שבה נעשה שימוש במונח "בנאי חופשי" במשמעותו הסמלית והספקולטיבית, ולא במשמעות של בעל מקצוע.

הרישום השני: 36 שנים של שתיקה

באופן מפתיע, אשמול אינו מזכיר את הבנייה החופשית ביומנו במשך 36 השנים הבאות. השתיקה נשברת רק במרץ 1682:

"10 במרץ: בערך 5 אחה"צ. קיבלתי זימון להופיע בלשכה שתתקיים מחר, בבית הבנאים (Masons Hall) בלונדון (London)."
"11 במרץ: בהתאם, הלכתי, ובערך בצהריים התקבלו לאחוות הבונים החופשיים (Fellowship of Free Masons) סר וויליאם ווילסון (Sir William Wilson)... [ואחרים]... אני הייתי העמית הוותיק ביותר ביניהם (שכן חלפו 35 שנים מאז שהתקבלתי)..."

חשיבותו של הרישום השני

הרישום השני חשוב לא פחות מהראשון. מדוע?

• המיקום: הפגישה התקיימה ב-Masons Hall, המטה הרשמי של גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון.
• הנוכחים: אשמול מציין שנכחו בפגישה בכירים בגילדה, כולל נשיא (Master) הגילדה באותה שנה, תומאס ווייז (Thomas Wise).
• ההמשכיות: אשמול מציין שהמועמדים החדשים מימנו "ארוחת ערב אצילית" (a Noble Dinner) לכבוד קבלתם – מנהג אופרטיבי עתיק יומין.

יומניו של אשמול הם הוכחה ניצחת! הם קושרים באופן ברור בין האחווה הספקולטיבית (שאליה "נעשה") לבין גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון (שבביתה הוא ביקר). זוהי העדות החיה והמובהקת ביותר לקיומה של "הקבלה" (The Acception) – אותה אחווה ספקולטיבית שפעלה והתקיימה בלב הגילדה המקצועית.

הרצאת סתרים לחוקרים 🤫

לאלו מכם שסיפורו של אליאס אשמול הצית את סקרנותם ושתשוקתם לידע נוסף בוערת,
אנו שמחים לגלות לכם על קיומה של הרצאת עומק נדירה (באנגלית) בנושא מאת האח הנכבד יאשה ברזינר.

(פרטים נוספים יימסרו למעוניינים...)

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #ספקולטיבי #לשכתלונדון #Warrington

התקופה המעצבת: שאלות גדולות ותשובות חסרות 🤔

אחים ואחיות,

ההיסטוריה המודרנית של הבנייה החופשית הספקולטיבית מתחילה רשמית בשנת 1646, עם קבלתו של אליאס אשמול (Elias Ashmole) ללשכה בוורינגטון (Warrington). אך אירוע מתועד זה פותח בפנינו את אחת התקופות המתסכלות והמסתוריות ביותר בתולדותינו – תקופה של כ-70 שנה עד להקמת הלשכה הגדולה הראשונה, תקופה שממנה שרדו מעט מאוד רשומות.

הפרדוקס הגדול

חשבו על זה: בשנת 1665, אנו יודעים על בנאי ספקולטיבי אחד בלבד (אשמול). כחמישים שנה לאחר מכן, ארבע לשכות בלונדון (London) חשו בטוחות מספיק כדי להקים לשכה גדולה, מה שמרמז על קיומן של לשכות רבות נוספות. מה קרה בשנים שבאמצע? כיצד התפתחו הטקסים, הסמלים והתכנים הפילוסופיים שלנו? המידע שבידינו חלקי בצורה קיצונית.

היעדר המידע לגבי מה שהתרחש בין 1682 ל-1725 מתסכל עד מאוד, במיוחד בכל הנוגע להתפתחות הטקסים והסמליות המסונית.

שאלות היסוד שנותרו פתוחות

היעדר התיעוד מותיר אותנו עם שאלות מהותיות שכל בונה חופשי מתחבט בהן:

• ירושה או יצירה? האם מלומדים כמו אשמול קיבלו לידיהם מערכת טקסית עשירה מהאחווה הפנימית של הבנאים האופרטיבים, והעבירו אותה הלאה כפי שהיא? או שמא הם מצאו טקסים בסיסיים בלבד, ו"מילאו" אותם בתוכן פילוסופי ואזוטרי משלהם, בהשראת המיסטריות העתיקות ורוח הרנסאנס?
• מקור התוכן האזוטרי: מאין הגיע הלב הפילוסופי של הבנייה החופשית? האם הוא צמח באופן אורגני מתוך גילדות הבנאים, או שהוא "הושתל" על ידי אותם ג'נטלמנים משכילים שהצטרפו במאה ה-17?
• מה אבד בדרך? מה היה טיבם של הטקסים לפני עורכי "ספר החוקות" בשנות ה-20 של המאה ה-18? כמה חומר הם ערכו, ומה הם השמיטו? האם חלקים שהושמטו המשיכו להתקיים בלשכות כפריות וגרמו מאוחר יותר למחלוקות הגדולות בין ה"קדמונים" (Antients) ל"מודרנים" (Moderns)?

אלו שאלות שכנראה לעולם לא נקבל עליהן תשובה מלאה. אך עצם קיומן מזכיר לנו שהבנייה החופשית, כמו כל מוסד אנושי, היא "יצור של צמיחה". היא לא הומצאה בן-לילה, אלא התפתחה והתעצבה לאורך שנים, תוך שהיא סופגת רעיונות מרוח התקופה – רוח הרנסאנס, שהציתה מחדש את הסקרנות האינטלקטואלית והעניין בהיסטוריה ובמסתורין.

#היסטוריהמסונית #מאה17 #רנסאנס #בנייהחופשית #שאלותפתוחות #אשמולאלותפתוחות #אשמול

סעודת תשרי אצל הבונים החופשיים

 אחים ואחיות , שלום רב!

אתנחתא קצרה בפוסטים ההיסטריים על הבנייה החופשים ונחזור עוד יותר אחורה בזמן...

בפרוש ראש השנה החלנו בחגי תשרי המוכרים והאהובים, וביניהם חג הסוכות, הידעתם כי יש מסורת מיוחדת בקרב אחינו בארצות הברית, המשתייכים לנוסח הסקוטי (המועצה הדרומית). שם, חג הסוכות מקבל צביון מסוני עמוק ונחגג כ-"סעודת תשרי" The Feast of Tishri.

אז מה הקשר בין סוכה, מקדש שלמה, והבנייה החופשית?

הכל מתחיל בחנוכת בית המקדש הראשון. המלך שלמה, גדול הבונים, בחר באופן סמלי לחנוך את המקדש המפואר דווקא בחג הסוכות. "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" הבחירה הזו, לחבר בין מבנה הקבע המושלם לבין חג המסמל ארעיות ונדודים, היא הבסיס לאלגוריה המסונית העשירה שהתפתחה סביב החג.

הנוסח הסקוטי רואה בסעודת תשרי חג המגלם שלושה עקרונות יסוד של דרכנו:

1. 🛖 מהארעי אל הקבע: הסוכה מסמלת את חיינו הארעיים, את החיפוש והנדודים הרוחניים שלנו בעולם החומרי. הקמת המקדש, לעומת זאת, היא סמל לבניית אותו מקדש פנימי ורוחני בנפשו של כל אחד מאיתנו – מקדש של מידות טובות, מוסר ואמת. סעודת תשרי חוגגת את המסע הזה מהזמני לנצחי.
   
   
2. 🕊️ עבודת שלום ואחווה: התנ"ך מדגיש שדוד, "איש המלחמות", לא בנה את הבית – "לֹא-תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ". המלאכה הופקדה בידי בנו שלמה, ששמו נגזר מהמילה "שלום". עבורנו, זוהי תזכורת מהדהדת שעבודתנו היא עבודת שלום. מקדש אמיתי, פנימי או חיצוני, אינו נבנה בכוח הזרוע, אלא בהרמוניה, בשיתוף פעולה ובאחווה כנה בין אחים.
   
   
3. 🌍 אוניברסליות חוצת גבולות: הקמת המקדש הייתה פרויקט בינלאומי. חירם מלך צור והאומן הדגול חירם אבי היו שותפים מרכזיים. עובדה זו היא אבן יסוד בתפיסתנו האוניברסלית – האחווה שלנו אינה מוגבלת ללאום, דת או תרבות. אנו חוגגים את היכולת להתאחד למען מטרה נעלה וליצור יחד משהו גדול מאיתנו.

סעודת תשרי היא, אם כן, זמן להתכנסות, לחשבון נפש ולהתחייבות מחודשת לעקרונות המנחים אותנו. זוהי הזדמנות לחגוג את מסענו המשותף.

חג שמח!

וברכת אחווה לכולם.

השריד האחרון: האם הבנייה החופשית שרדה את הרפורמציה? 📜

 

אחים ואחיות,

בפוסט הקודם, העלינו את התיאוריה על קיומה של "אחווה פנימית" אזוטרית בתוך גילדות הבנאים. תיאוריה זו מסייעת לגשר על הפער בין הבנייה האופרטיבית לספקולטיבית, אך היא מעלה שאלה גדולה עוד יותר: אם אחוות כאלו התקיימו, לאן נעלמו כולן?

הבעיה ההיסטורית: שתיקה של מאה שנה

העדות המובהקת הראשונה לקיומה של לשכה ספקולטיבית היא משנת 1646 (החניכה של אליאס אשמול). אך מה היה לפני כן? מדוע אין כמעט תיעוד לקיומן של לשכות כאלו, למשל, בשנת 1600? האם הן צצו יש מאין?

העולם שלפני הרפורמציה

כדי לענות על כך, עלינו לחזור אחורה בזמן. בימי הביניים, גילדות בעלי המלאכה לא היו רק איגודים מקצועיים. לרבות מהן היה "גרעין רוחני" – אחווה דתית פנימית, שלעיתים קרובות קיימה טקסים, חגים ואף תכנים אזוטריים משלה. אחוות אלו היו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי והדתי של התקופה.

המפץ הגדול: הרפורמציה של הנרי השמיני

כל זה השתנה במאה ה-16. המלך הנרי השמיני, במהלך ניתוקה של אנגליה מהכנסייה הקתולית, ראה באחוות הדתיות הללו איום פוטנציאלי על שלטונו ועל המדיניות הדתית החדשה שלו.

• 1534: הפרלמנט מכריז על הנרי כראש הכנסייה האנגליקנית.

• 1547: נחקק חוק המחרים את רכושן של כל האחוות הדתיות ומדכא את פעילותן.

פקודה זו הייתה מכת מוות עבור רוב האחוות הללו. הן איבדו את מקורות המימון, את המעמד הציבורי, והוכרזו כלא חוקיות. רובן פשוט נעלמו.

התיאוריה: הישרדות במחתרת

אך מה אם לא כולן נעלמו? התיאוריה המרתקת גורסת שחלק קטן מאותן אחוות פנימיות ירדו למחתרת. הן המשיכו להתקיים בחשאי, "בתאים סודיים", תוך שמירה על המסורות והטקסים שלהן, הרחק מעינו הפקוחה של הכתר.

הפער בין חוק הדיכוי (1547) לבין העדות הראשונה על אשמול (1646) הוא כ-99 שנים – פרק זמן של שלושה עד ארבעה דורות. האם זה בלתי סביר להניח שלפחות אחווה אחת כזו – האחווה הפנימית של הבונים החופשיים – הצליחה לשרוד את התקופה הזו במחתרת, ולצוץ מחדש כאשר האיום הדתי פחת?

אם תיאוריה זו נכונה, הרי שהבנייה החופשית אינה המצאה של המאה ה-17, אלא השריד האותנטי האחרון של עולם שלם של אחוות סתרים מימי הביניים.