למה אבות הכנסייה התאהבו בקבלה היהודית? (ומה הקשר אלינו?) ✡️✝️

אנחנו רגילים לחשוב על "קבלה" כעל עניין יהודי פנימי. אבל המאה ה-17 הייתה תקופה מוזרה ומיוחדת: פתאום, מלומדים נוצרים ואנשי כנסייה החלו ללמוד בשקיקה את תורת הסוד היהודית.

איך קרה שנוצרים אדוקים אימצו תורה יהודית, ואיך כל זה השפיע על הבונים החופשיים הראשונים?

ה"הכשר" הנוצרי לקבלה 📜

הסיבה להתעניינות הפתאומית הייתה מפתיעה: הם חיפשו ידע עתיק שאינו "פגאני".

בעוד שכישוף או מיסטיקה מצרית נחשבו לכפירה, הקבלה נתפסה כבעלת מקור עברי וטהור.

מבחינת המלומדים הנוצרים, זו הייתה הדרך שבה אלוהים העביר את הסודות הגדולים מאדם הראשון, דרך דוד ושלמה המלך, ועד לחורבן הבית. לכן, מבחינתם, זה היה ידע "כשר", קדוש ולגיטימי לשימוש.

הצופן הסודי: גימטריה ונוטריקון 🔢

החלק שריתק אותם (ואת הבונים החופשיים שבאו בעקבותיהם) לא היה בהכרח הפילוסופיה העמוקה, אלא הכלים ה"חידתיים" של הקבלה:

1. גימטריה: האמונה שלמילים יש ערך מספרי, ושדרכו אפשר לגלות קשרים נסתרים.
2. נוטריקון: יצירת מילים חדשות מראשי תיבות של משפטים (למשל, הפרשנות שהמילה אמ"ן היא ראשי התיבות: "אל מלך נאמן").

במשך שנים, בונים חופשיים ניסו להשתמש בשיטות היהודיות האלו כדי "לפצח" את הסיסמאות והמילים בטקסים שלנו, מתוך מחשבה שמישהו החביא שם מסרים סודיים.

אז האם אנחנו מקובלים? 🤔

אף על פי שהרעיונות האלו נשמעים מסתוריים ומרגשים, האמת ההיסטורית היא כנראה פשוטה יותר. הניסיון להסביר את הבנייה החופשית באמצעות משחקי אותיות ומספרים נתפס כיום על ידי חוקרים רציניים כהתעסקות בטפל, ואפילו כ"שעשוע ילדותי".

הבנייה החופשית אינה חידת היגיון מתמטית או צופן מיסטי שצריך לפצח. המהות שלה אינה מסתתרת בגימטריה של מילה כזו או אחרת, אלא בערכים הגלויים והפשוטים שלה: מוסר, אחווה, ותיקון האדם.

לסיכום הסדרה:

• האם אנחנו צאצאי הרוזקרוציאנים? כנראה שלא.
• האם אשמול המציא את הטקסים? אין הוכחה לכך.
• האם אנחנו מקובלים בסתר? לא ממש.

אבל דבר אחד בטוח – ידענו לשאוב השראה וסקרנות מכל העולמות הללו, וליצור משהו חדש וייחודי משלנו.

האיש שתלה עכבישים על הצוואר: האם אשמול באמת "המציא" אותנו? 🕷️📜

אם תשאלו חובבי קונספירציות איך המיסטיקה הגיעה לבנייה החופשית, האצבע תופנה כמעט תמיד לאדם אחד: אליאס אשמול (Elias Ashmole). על הנייר, הוא המועמד המושלם: הוא היה בונה חופשי (התקבל ב-1646) ובמקביל היה מכור לאלכימיה ואסטרולוגיה. אפילו ספר רוזקרוציאני מפורסם תורגם והוקדש לו אישית ב-1656 . אז הוא בטח האיש שחיבר בין העולמות, נכון?

ההיסטוריון גולד (Gould) מציע שנבדוק את העובדות הקטנות והמציקות, והן מספרות סיפור אחר לגמרי.

1.  הטיימינג לא מסתדר ⏳ הטענה שאשמול הביא את המיסטיקה ללשכה מתנפצת כשמסתכלים על לוח הזמנים. כשאשמול התקבל ללשכה בוורינגטון (Warrington) בשנת 1646, הוא בכלל לא היה מיסטיקן עדיין. רק אחרי שעזב את האזור וחזר ללונדון הוא "התחבר לאסטרולוגים" והחל לעסוק בתחום. כלומר: כשהוא נכנס ללשכה, הוא היה "נקי" מהשפעות רוזקרוציאניות.

2.  היומן השותק (35 שנים של שקט) 🤫 אם הוא זה שהפך את הבנייה החופשית למסדר פילוסופי עמוק, למה הוא לא כתב על זה? במשך 36 שנה – מהיום שהתקבל ועד ביקורו הבא בלשכה ב-1682 – אין ביומן המפורט שלו אפילו מילה אחת על בנייה חופשית!

3.  מה באמת חשבו עליו? (וסיפור העכבישים) 🕸️ אשמול היה דמות שנויה במחלוקת. סמיואל פפיס (כותב היומנים המפורסם) חשב שהוא "ג'נטלמן גאוני מאוד". לעומתו, ג'ון אוולין (איש אשכולות בעל סטנדרטים גבוהים) קרא את כתביו ופסק באכזריות: "הוא לא מלומד, אלא סתם חרוץ מאוד".
עד כמה הוא היה "מלומד"? היומן שלו משנת 1681 מספק הצצה משעשעת: כדי לרפא את עצמו מקדחת, אשמול מדווח ברצינות תהומית שהוא תלה שלושה עכבישים סביב צווארו, כדי לגרש את המחלה. האם זה האיש שעיצב את הפילוסופיה המוסרית העמוקה שלנו?

4.  הצדקה הגיעה מאוחר מדי 💖 יש הטוענים שהערכים של "עזרה לזולת" (Relief) הגיעו מהרוזקרוציאנים דרך אשמול. אבל ההיסטוריה מראה שערכי הצדקה והחסד הפכו למרכזיים בבנייה החופשית רק אחרי הקמת "הלשכה הגדולה" ב-1717. בזמן שזה קרה, אשמול שכתב על מסדר הבירית בהרחבה כבר שכב בקברו במשך 25 שנה.

 המסקנה:

נראה שאשמול היה אספן ידע סקרן, ואולי קצת מוזר, אבל הניסיון להפוך אותו ל"גשר" הסודי בין הרוזקרוציאנים לבונים החופשיים לא מחזיק מים. כנראה שהאמת ההיסטורית, כמו תמיד, מורכבת יותר.

 

הסיפור שטרם נכתב: האם "החוליה החסרה" עדיין מסתתרת בעליית גג? 📚🕵️‍♂️

לאורך כל הפוסטים האחרונים סקרנו מסמכים עתיקים מהמאה ה-17, אבל האמת חייבת להיאמר: התמונה שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית היא עדיין חלקית. ישנו "סיפור בתוך סיפור" שאנחנו מתים לקרוא, אבל הוא נעלם בערפל הזמן. פתגם רומי עתיק אומר: "האות הכתובה נשארת, המילה המדוברת מתה" (Litera scripta manet, verbum imbelle perit).

אחינו הקדמונים שמרו על סודיות בקנאות. את הדברים החשובים באמת – הטקסים, המילים, הסודות – הם העבירו מפה לאוזן. וכשדור הלך לעולמו מבלי לתעד, הידע הזה לכוארה אבד לנצח.

אבל האם יש תקווה? (התשובה היא כן!) 🕯️

רבים נטו לחשוב שכל מה שהיה אפשר למצוא כבר נמצא, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. האוצרות עדיין שם, מחכים שמישהו ימצא אותם.

בשנת 2000 – כן, לפני כ-25 שנה בלבד – התגלתה תגלית מדהימה בטירת קורטאצ'י (Cortachy Castle) בסקוטלנד.

בתוך תיבה נשכחת, במהלך שיפוצים, נמצא כתב יד מסוני עתיק ("Old Charge") משנת 1705, המכונה כיום "כתב היד של איירלי" (The Airlie MS). המסמך הזה שכב שם בחושך, מתחת לאפם של הדיירים, במשך 300 שנה!

המסר לאחים של ימינו:

הגילוי של "כתב יד איירלי" מוכיח שההיסטוריה שלנו עדיין נכתבת. אם מסמך משנת 1705 יכול לצוץ פתאום בשנת 2000, מי יודע מה עוד מסתתר בתיבות ישנות, בספריות פרטיות או מאחורי קירות כפולים ברחבי בריטניה?

עד שהתגלית הבאה תגיע, אנחנו נמשיך לחקור את מה שיש, לשמור על הגחלת, ולהיות חלק מהשרשרת הארוכה והמסתורית הזו.

סדרת הפוסטים הבאים תוקדש להשפעה והקשר של הרוזיקוציאנים (מסדר צלב הורד)  על הבנייה החופשית.

העדות הפומבית הראשונה: מבטו של ד"ר רוברט פלוט (1686)

העדות הפומבית הראשונה: מבטו של ד"ר רוברט פלוט (1686) Robert PlotRobert Plot

עד כה, העדויות שלנו על הבנייה הספקולטיבית במאה ה-17 הגיעו מבפנים – מיומניו של האח אליאס אשמול (ראו פוסטים קודמים)  ומהפתקים האישיים של האח רנדל הולם (גם כן) . כעת אנו פונים לעדות החשובה לא פחות: התיאור הפומבי הראשון של האחווה בעיניו של צופה חיצוני.

העד שלנו הוא ד"ר רוברט פלוט (Dr. Robert Plot, 1640-1696), איש אקדמיה בכיר: פרופסור לכימיה באוניברסיטת אוקספורד (Oxford) והאוצר הראשון של מוזיאון אשמוליאן (Ashmolean Museum) – כן, המוזיאון שנקרא על שם חברו, אליאס אשמול.

פלוט עצמו לא היה בנאי חופשי, והוא התייחס לאחווה בספקנות אקדמית מסוימת, מה שהופך את תיאורו לאמין אף יותר.

"ההיסטוריה של הטבע של סטפורדשייר" (1686)

בספרו המקיף שפורסם ב-1686 , The Natural History of Staffordshire , סקר פלוט את כל המנהגים והתופעות במחוז סטפורדשייר (Staffordshire). בין תיאורים של צמחים ומינרלים, הוא הקדיש מספר פסקאות ל"מנהג מוזר" שלדעתו נפוץ במחוז: אגודת הבונים החופשיים (Society of Free-Masons).

התיאור שלו, אף שהוא ביקורתי קלות, מאשר כמעט כל מה שתיארנו עד כה:

ה-"חובות הקדומים": הוא מתאר כיצד בעת קבלת חבר חדש, הם מקריאים בפניו "מגילה ארוכה של קלף" (a large parchment roll) המכילה את ההיסטוריה והחוקים של המלאכה. זהו זיהוי ודאי של ה"חובות הקדומים" שדנו בהם.
סודיות וסימנים: הוא מציין שהם מחזיקים ב"סימנים סודיים מסוימים" (certain secret signes) שבאמצעותם הם מזהים זה את זה.
קבלה של ספקולטיבים: פלוט כותב בפירוש שהחברה הזו "מקבלת לשורותיה... אנשים מכל מקצוע" ו"אנשים רבי מעלה" (persons of the greatest quality).

המשמעות ההיסטורית

התיאור של פלוט הוא אבן דרך. זוהי הפעם הראשונה שהבנייה החופשית נחשפה לציבור הרחב בספר מודפס.

העדות החיצונית הזו מוכיחה שבשנת 1686 – כמעט 30 שנה לפני הקמת הלשכה הגדולה – הבנייה החופשית הספקולטיבית לא הייתה תופעה זניחה או סודית לחלוטין. היא הייתה מבוססת ומוכרת מספיק באנגליה כדי שפרופסור מאוקספורד ימצא לנכון לתעד אותה בספרו, לצד תופעות טבע ומנהגים חברתיים אחרים.

Robert Plot

ספרו של רוברט פלוט

 

לא רק אשמול: העדות של רנדל הולם 🧐📜

אליאס אשמול (Elias Ashmole) היה דמות מפתח, אך הוא לא היה לבד. כדי להוכיח שהבנייה הספקולטיבית לא הייתה מקרה בודד, אנו פונים לעד מפתח נוסף מאותה תקופה: רנדל הולם השלישי Randle Holme the Third

1627-1699. כמו אשמול, גם הולם היה חוקר עתיקות, גנאלוג ואיש אשכולות. בספרו המפורסם Academie of Armory (ספר שלטי האצולה) שפורסם ב-1688, הוא אינו מסתיר את חברותו וכותב בגאווה:

"איני יכול אלא לכבד את אחוות הבנאים... וביתר שאת, כיוון שאנוכי חבר באותה חברה הנקראת "בונים חופשיים"

I cannot but honour the Fellowship of the Masons because of its antiquity, and the more as being [myself] a member of that Society called Free-masons.

אך הראיות שהותיר הולם מרתקות אף יותר מכתביו הרשמיים...

פתק השבועה (1640-1650)

בין כתבי היד של הולם (הנמצאים כיום במוזיאון הבריטי) התגלתה פיסת נייר קטנה בכתב ידו, המתוארכת על ידי חוקרים לשנים 1640-1650 – עוד לפני חניכתו המתועדת של אשמול. בפתק נכתב (בתרגום חופשי מאנגלית עתיקה):

"ישנן מספר מילים וסימנים של בנאי חופשי... שיש לגלות לך... כפי שתשיב בפני האל ביום הדין הגדול והנורא, עליך לשמור בסוד ולא לגלותם לאיש... מלבד לנ' [הנשיא] ולעמיתים מאותה אחווה של בונים חופשיים..."

"There is seu'all words & signes of a free Mason to be revailed to y" ch as y" will answ: before God at the Great & terrible day of Judgm' y" keep Secret & not to revaile the same to any in the heares of any pson w but to the M" & fellows of the said Society of free Masons so helpe me God, xt."

זוהי עדות מדהימה. היא מוכיחה שבשנים אלו כבר התקיימו בלשכות טקסים סודיים, שבועות, סימנים ומילים, והיררכיה של בעלי תפקידים ("הנשיא והמפקחים").

הלשכה המעורבת בצ'סטר (1673)

ממצא נוסף מכתביו הוא רשימת חברים, המתוארכת לסביבות 1673, של מה שנראה כלשכה בעיר צ'סטר (Chester). הרשימה כוללת 27 שמות, כולל "רן הולם" (Ran Holme).

הניתוח של הרשימה מספק לנו הצצה נדירה להרכב של לשכה ספקולטיבית מוקדמת:

• רק כ-6 חברים היו בנאים (Masons) במקצועם.
• כ-15 חברים היו ממקצועות אחרים הקשורים לבנייה (נגרים, צבעים וכו').
• השאר, כמו הולם עצמו, היו ג'נטלמנים ספקולטיביים ללא קשר למקצוע הבנייה.

העדויות של הולם מחזקות את התיאוריה שדנו בה: הבנייה הספקולטיבית לא "החליפה" את האופרטיבית, אלא צמחה מתוכה. ג'נטלמנים כמו הולם ואשמול הצטרפו ל-"קבלה" (Acception) בתוך גילדות מקצועיות קיימות, שהיו "מעורבות" באופיין.

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #רנדלהולם #לשכתצסטר #מאה17 #כתבידעתיקים

https://archive.org/details/bim_early-english-books-1641-1700_the-academy-of-armory-_holme-randle_1693/page/366/mode/1up?q=Mason

דף מספרו של רנדל הולמס משנת 1688 

המאה של אשמול: 🔥עולם של כאוס וגילויים 🌍

 

כדי להבין מדוע אדם כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) מהפוסט הקודם חיפש משמעות באחווה סודית בשנת 1646, איננו יכולים להסתפק רק בקריאת יומנו. עלינו להבין את העולם שבו הוא חי – המאה ה-17 באנגליה, תקופה של ניגודים קיצוניים, של אלימות וגאונות, של אמונות תפלות ומדע פורץ דרך.

זו הייתה תקופה אינטלקטואלית מזהירה. שייקספיר (Shakespeare) ופרנסיס בייקון (Francis Bacon) מתו רק כשלושה עשורים קודם לכן. הפילוסופיה, האמנות והאדריכלות בזכות איניגו ג'ונס (Inigo Jones) פרחו.

אך בו בזמן, זה היה עולם מסוכן ואפל.

כאוס פוליטי ודתי

אשמול התקבל לאחווה ב-1646, בעיצומם של "ימי המרד הגדול" (The Great Rebellion) – מלחמת האזרחים האנגלית העקובה מדם. המלך צ'ארלס הראשון (Charles I) הובס והיה בדרכו למשפט ולהוצאה להורג (שהושלמה ב-1649). אנגליה הייתה קרועה בין תומכי המלך ה"קאבליירים" - (Cavaliers) לבין תומכי הפרלמנט ה-"ראונדהדס" -(Roundheads).

היציבות הדתית והחברתית התערערה לחלוטין.

מדע מול אמונות תפלות

הניגוד המדהים ביותר של התקופה היה הפער בין קדמה לאמונות קדומות.

• רק 35 שנים קודם לכן (1611), אדם הועלה על המוקד בסמית'פילד (Smithfield) באשמת כפירה.
• באותה שנה בדיוק (1611) יצאה לאור גירסת המלך ג'יימס (King James Version) המפוארת של התנ"ך.
• במקביל, ציד המכשפות היה בשיאו. משפטים והוצאות להורג אכזריות של נשים באשמת "מכירת נשמתן לשטן" היו מחזה נפוץ, ויימשכו באנגליה עוד 70 שנה!

זהו העולם שאליו נולדה הבנייה החופשית הספקולטיבית: עולם שבו אדם יכול היה בבוקר לדון בפילוסופיה רציונלית, ובערב לחשוש ממכשפות. עולם שבו מלחמות דת ואזרחים קרעו את החברה לגזרים.

בתוך הכאוס הזה, אין זה פלא שאנשים משכילים כמו אשמול חיפשו מקום מפלט – אחווה שקטה, יציבה וא-פוליטית, המבוססת על עקרונות אוניברסליים של מוסר, סדר וקידמה.

בית המלכה אדריכל איניגו ג'ונס

👇

קרומול בוחן את גופת צ'ארלס הראשון

👇

פרנסיס בייקון

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #מלחמתהאזרחיםהאנגלית #רנסאנס #נאורות

אליאס אשמול: הבנאי הספקולטיבי המתועד הראשון 🧐

אחים ואחיות,

בפוסטים הקודמים הזכרנו שוב ושוב את שמו, וכעת הגיע הזמן להתמקד בו: אליאס אשמול (Elias Ashmole, 1617-1692). אשמול היה דמות מפתח בתקופתו – עתיקן, מלומד, אסטרולוג, חבר ב"חברה המלכותית" ומייסד מוזיאון אשמוליאן באוקספורד (Oxford). אך עבורנו, חשיבותו נובעת משני רישומים קצרים ביומנו האישי, המספקים לנו את העדות הברורה והמוקדמת ביותר לקיומה של הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הרישום הראשון: 1646

ב-16 באוקטובר 1646, כתב אשמול ביומנו:

"4:30 אחה"צ. נעשיתי בנאי חופשי (I was made a Free Mason) בוורינגטון (Warrington) בלנקשייר (Lancashire), יחד עם קולונל הנרי מיינוורינג (Henry Mainwaring)..."

אשמול ממשיך ונוקב בשמותיהם של שבעת חברי הלשכה הנוספים שנכחו. רישום זה הוא הפעם הראשונה המוכרת לנו שבה נעשה שימוש במונח "בנאי חופשי" במשמעותו הסמלית והספקולטיבית, ולא במשמעות של בעל מקצוע.

הרישום השני: 36 שנים של שתיקה

באופן מפתיע, אשמול אינו מזכיר את הבנייה החופשית ביומנו במשך 36 השנים הבאות. השתיקה נשברת רק במרץ 1682:

"10 במרץ: בערך 5 אחה"צ. קיבלתי זימון להופיע בלשכה שתתקיים מחר, בבית הבנאים (Masons Hall) בלונדון (London)."
"11 במרץ: בהתאם, הלכתי, ובערך בצהריים התקבלו לאחוות הבונים החופשיים (Fellowship of Free Masons) סר וויליאם ווילסון (Sir William Wilson)... [ואחרים]... אני הייתי העמית הוותיק ביותר ביניהם (שכן חלפו 35 שנים מאז שהתקבלתי)..."

חשיבותו של הרישום השני

הרישום השני חשוב לא פחות מהראשון. מדוע?

• המיקום: הפגישה התקיימה ב-Masons Hall, המטה הרשמי של גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון.
• הנוכחים: אשמול מציין שנכחו בפגישה בכירים בגילדה, כולל נשיא (Master) הגילדה באותה שנה, תומאס ווייז (Thomas Wise).
• ההמשכיות: אשמול מציין שהמועמדים החדשים מימנו "ארוחת ערב אצילית" (a Noble Dinner) לכבוד קבלתם – מנהג אופרטיבי עתיק יומין.

יומניו של אשמול הם הוכחה ניצחת! הם קושרים באופן ברור בין האחווה הספקולטיבית (שאליה "נעשה") לבין גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון (שבביתה הוא ביקר). זוהי העדות החיה והמובהקת ביותר לקיומה של "הקבלה" (The Acception) – אותה אחווה ספקולטיבית שפעלה והתקיימה בלב הגילדה המקצועית.

הרצאת סתרים לחוקרים 🤫

לאלו מכם שסיפורו של אליאס אשמול הצית את סקרנותם ושתשוקתם לידע נוסף בוערת,
אנו שמחים לגלות לכם על קיומה של הרצאת עומק נדירה (באנגלית) בנושא מאת האח הנכבד יאשה ברזינר.

(פרטים נוספים יימסרו למעוניינים...)

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #ספקולטיבי #לשכתלונדון #Warrington