פוסט מספר 2 בסדרה תעלומה היסטורית - האם היו גם דייגים חופשיים, ותופרים חופשיים והאם הם קשורים לבונים החופשיים ? ? 🐟🪡🧱

 

פוסט מספר 2 בסדרה תעלומה היסטורית

האם היו גם דייגים חופשיים, ותופרים חופשיים והאם הם קשורים לבונים החופשיים ? ? 🐟🪡🧱

אחרי ששללנו בפרק הקודם את הרעיון שהבונים החופשיים פשוט קיבלו "פטור ממיסים עירוניים", הגיע הזמן לבחון תיאוריה... יצירתית במיוחד, הקשורה לספקי שירותים אחרים בימי הביניים.

התיאוריה: "חופשיים" של הכנסייה מספר חוקרים  כדוגמת G. W. Bullamore שמו לב לתופעה מעניינת: ברשומות ההיסטוריות מופיעים עוד בעלי מלאכה שזכו לקידומת חופשי - FREE -  למשל: "דייגים חופשיים(Free fishers) ", ייננים חופשיים (Free vintners), ויש אפילו תיעוד נדיר של "תופרים חופשיים" (Free Sewers).

התיאוריה טענה כך: אולי כל מי שסיפק שירותים באופן בלעדי לכנסייה או למנזרים קיבל את התואר "חופשי"? לפי גישה זו:

• דייגים חופשיים = אלו שסיפקו את הדגים לשולחן המנזר.
• ייננים חופשיים = אלו שסיפקו את היין לטקסים הדתיים.
• תופרים חופשיים = אלו שתפרו את גלימות הכמרים המפוארות.
• ולכן, בונים חופשיים  =  פשוט בנאים שהועסקו באופן בלעדי בבניית כנסיות עבור הכנסייה והיו חופשיים משליטת הסחר החופשי והרגיל בעיר.

 האם התיאוריה הזו מחזיקה מים? התשובה הקצרה- לא.  הסיבה העיקרית היא חוסר ראיות היסטוריות, במיוחד לגבי שאר ה"חופשיים". הראיות לגבי אותם "תופרים חופשיים" (Free Sewers) מראות שבמאה ה-15 הם היו פשוט עובדים מורשים (Licensed workpeople) שהועסקו על ידי גילדת החייטים הרגילה של העיר אקסטר (Exeter).  כלומר, הם לא היו איזה גוף על-אזורי שעבד רק עבור הכנסייה והיה "חופשי" מפיקוח מקומי, אלא בדיוק להפך - הם היו כפופים לגילדה העירונית הרגילה! הניסיון להלביש את התואר "חופשי" כתווית של "ספק בלעדי לכנסייה" הוא פשוט ניסיון לקשור קצוות שלא באמת מתחברים. הראיות חלשות מכדי להוכיח שהכנסייה היא זו שהפכה את הבונה ל"חופשי".

בפרק הבא: מרד עובדים, התאגדויות סודיות, והתמרדות נגד המלך אדוארד השלישי! תיאוריית הקונספירציה הראשונה מכה שנית. המשיכו לעקוב! ✨

אירי צרפתי ואנגלי נפגשים בלשכה , תחילת הבנייה החופשית בסקוטלנד 🏰

 

בחטיבת הפוסטים הבאה, אנו עוזבים את לונדון ומצפינים אל סקוטלנד. התפתחותה של הבנייה החופשית שם היא סיפור מרתק ושונה לחלוטין מזה של אנגליה.

קרב גרסאות 📚⚔️

לפני שנצלול להיסטוריה, בואו נדבר על פיל קטן בחדר. חוקרים כמו ברנרד ג'ונס, מציגים גישה שהייתה מקובלת במשך שנים: הלשכות הסקוטיות המוקדמות היו אופרטיביות (מעשיות) בלבד, וכל המרכיב הספקולטיבי (הפילוסופי והסמלי) "יובא" אליהן מאנגליה רק בתחילת המאה ה-18.

אולם, המחקר ההיסטורי החדש (אותו מוביל פרופ' דיוויד סטיבנסון) הפך את הקערה על פיה: לטענתו סקוטלנד היא למעשה המולדת של הבנייה החופשית המודרנית. מערכת הלשכות כפי שאנו מכירים אותה, כשילוב ראשוני של רעיונות סמליים ואזוטריים, התפתחה בסקוטלנד כבר סביב שנת 1600, ואנגליה היא זו ששאבה משם השראה מאוחר יותר!

מי היו הבנאים הראשונים? (רמז: לא הסקוטים) ☘️

אז איפה הכל התחיל? באופן מפתיע, הראשונים שבנו כנסיות בסקוטלנד במאות השישית והשביעית היו בכלל אנשי כנסייה אירים. אולם, אותן כנסיות מוקדמות כנראה לא נועדו לשרוד לנצח. עד סוף המאה העשירית המבנים הללו נעלמו כליל, ובוניהם האירים נשכחו מדפי ההיסטוריה.

הבנייה המשמעותית באבן החלה למעשה רק במאה ה-12, בעקבות הגירתם של עובדי-אבן אנגלים שהביאו עמם את הסגנון הרומנסקי לסקוטלנד. באותה תקופה, הכנסיות הראשונות באנגליה ובסקוטלנד היו דומות להפליא, וישנן עדויות שחלקן נבנו ממש על ידי אותם צוותי בנאים שחצו את הגבול הלוך ושוב.

הקרע הפוליטי והחרם הגותי ⚔️

אבל הדמיון הזה לא האריך ימים. מלחמות העצמאות של סקוטלנד (תקופתם של ויליאם וואלאס ורוברט דה ברוס) זרעו איבה תהומית בין העמים. הסקוטים, בשנאתם לאנגלים, פנו לבעלת ברית חדשה וכרתו את ברית ה-"Auld Alliance" המפורסמת עם צרפת. הפוליטיקה חלחלה מיד לאדריכלות: בדיוק כשהסגנון הגותי האנגלי המפואר החל לפרוח, הסקוטים החרימו אותו וסירבו לאמץ אותו במכוון.

היעדר כנסיות הרובע והפנייה ליבשת 🌍

כאן נכנס לתמונה הבדל אדריכלי וחברתי נוסף וקריטי. באנגליה, "כנסיית הרובע" (Parish Church) הייתה לב הקהילה המקומית בכל כפר ועיירה. הבנייה והתחזוקה שלהן סיפקו תעסוקה רבה שעיצבה סגנון בנייה אנגלי שורשי.

בסקוטלנד, לעומת זאת, מוסד כנסיית הרובע פשוט לא היה קיים באותה צורה. ללא רשת של כנסיות מקומיות לבנות, ויחד עם הקרבה הפוליטית לצרפת, הבנייה הסקוטית פנתה החל מהמאה ה-13 כולה לקווים יבשתיים (קונטיננטליים) אירופאיים.

הנתק היה שלם: סגנונות בנייה שונים, בריתות מנוגדות והיעדר כנסיות רובע. הקרע בין היסטוריית האומנים בשתי המדינות הפך למוחלט וקבוע, ועל התשתית העצמאית והמבודדת הזו – החלו לצמוח הלשכות הסקוטיות.

 

הסיפור שטרם נכתב: האם "החוליה החסרה" עדיין מסתתרת בעליית גג? 📚🕵️‍♂️

לאורך כל הפוסטים האחרונים סקרנו מסמכים עתיקים מהמאה ה-17, אבל האמת חייבת להיאמר: התמונה שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית היא עדיין חלקית. ישנו "סיפור בתוך סיפור" שאנחנו מתים לקרוא, אבל הוא נעלם בערפל הזמן. פתגם רומי עתיק אומר: "האות הכתובה נשארת, המילה המדוברת מתה" (Litera scripta manet, verbum imbelle perit).

אחינו הקדמונים שמרו על סודיות בקנאות. את הדברים החשובים באמת – הטקסים, המילים, הסודות – הם העבירו מפה לאוזן. וכשדור הלך לעולמו מבלי לתעד, הידע הזה לכוארה אבד לנצח.

אבל האם יש תקווה? (התשובה היא כן!) 🕯️

רבים נטו לחשוב שכל מה שהיה אפשר למצוא כבר נמצא, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. האוצרות עדיין שם, מחכים שמישהו ימצא אותם.

בשנת 2000 – כן, לפני כ-25 שנה בלבד – התגלתה תגלית מדהימה בטירת קורטאצ'י (Cortachy Castle) בסקוטלנד.

בתוך תיבה נשכחת, במהלך שיפוצים, נמצא כתב יד מסוני עתיק ("Old Charge") משנת 1705, המכונה כיום "כתב היד של איירלי" (The Airlie MS). המסמך הזה שכב שם בחושך, מתחת לאפם של הדיירים, במשך 300 שנה!

המסר לאחים של ימינו:

הגילוי של "כתב יד איירלי" מוכיח שההיסטוריה שלנו עדיין נכתבת. אם מסמך משנת 1705 יכול לצוץ פתאום בשנת 2000, מי יודע מה עוד מסתתר בתיבות ישנות, בספריות פרטיות או מאחורי קירות כפולים ברחבי בריטניה?

עד שהתגלית הבאה תגיע, אנחנו נמשיך לחקור את מה שיש, לשמור על הגחלת, ולהיות חלק מהשרשרת הארוכה והמסתורית הזו.

סדרת הפוסטים הבאים תוקדש להשפעה והקשר של הרוזיקוציאנים (מסדר צלב הורד)  על הבנייה החופשית.

 

הוכחות לקיומה של תופעת-הקבלה 🧾

אחים ואחיות,

בפוסט הקודם הצגנו את תיאוריית קיומה של "הקבלה" (The Acception) – אחווה סודית של בונים ספקולטיביים בלב גילדת הבנאים. היום, ניגש לראיות עצמן – ה"אקדח המעשן" שנמצא בארכיונים בני כ-400 שנה.

העדות הראשונה: "עשיית בנאים"

אחת העדויות המוקדמות והברורות ביותר לקיומה של חברות סמלית לצד החברות המעשית מגיעה מספרי החשבונות של הלשכה המעשית משנת 1621. הרישום מתעד תשלום שהתקבל בעת "עשיית בנאים" making masons  ממספר חברים שכבר היו חברים רשמיים בגילדה ואף בהנהלתה. מכאן נובע שה"עשייה" הזו לא הייתה קבלה רגילה לגילדה, אלא טקס או אירוע פנימי אחר – ככל הנראה, טקס הקבלה לאחווה הספקולטיבית:

Original English (1621):
"Att the making masons viz. John Hince, John Brown... reced of them as apereth by the Quartge book..."

תרגום לעברית:
"בעבור עשיית בנאים ,עבור: ג'ון הינס, ג'ון בראון... התקבל מהם כפי שמופיע בספר הרבעוני..."
מקור:  ספר הרבעונים Quartge book של לשכת הבנאים של לונדון, 1621.

ההוכחה המכרעת: תשלום נפרד עבור "הקבלה"

הראיה הניצחת ביותר מגיעה כמה עשורים לאחר מכן. ברישומי הלשכה משנת 1648, אנו מוצאים הבחנה ברורה בין תשלומים רגילים לגילדה לבין תשלום עבור ה"קבלה". בעוד שחברים שילמו קנסות גבוהים כדי להצטרף להנהלת הגילדה  (the livery), חבר בשם אנדרו מרווין, שכבר היה חבר הנהלה ומפקח (Warden) , שילם סכום נפרד של לירה אחת עבור דבר ספציפי מאוד:

Original English (1648):
"Mr Andrew Mervin (a Warden at the time...) paid one pound for 'Coming on The Accepcon.'"

תרגום לעברית:
"מר אנדרו מרווין (שהיה מפקח באותה עת...) שילם לירה אחת עבור "הצטרפותו לקבלה"
מקור: רישומי החשבונות של לשכת הבנאים של לונדון, 1648.

 רישום זה מוכיח כמעט בוודאות שה-"קבלה" הייתה גוף נפרד בתוך הלשכה, עם תהליך קבלה ודמי חברות משלו.

בפוסט הבא, נדון בשאלה האם ה"קבלה" התנהלה כלשכה של ממש, ומה עלה בגורלה עם הקמת הלשכה הגדולה.

מה אומרת לנו העובדה שהראיות החותכות ביותר לקיומה של אחווה סודית מגיעות דווקא מתוך רישומים פיננסיים יבשים?

🔥 אחים שריפה אחים! (אולי גם אחיות?)

סופה של תקופה חברת הבונים מאבדת שליטה

 לעתים קרובות אנו מתמקדים בעלייתה של הבנייה החופשי הספקולטיבית, אך מה לגבי שקיעתו של המוסד האופרטיבי שקדם לה? המאה ה-17 הייתה תקופה של שקיעה דרמטית עבור חברת הבונים החופשיים של לונדון, סיפור של מאבקים פנימיים, לחצים חיצוניים ואירוע קטלני אחד.

🔥 הסערה המושלמת: השריפה הגדולה של 1666

בעוד שלחברת השרד המעשית היו בעיות פנימיות בתחילת המאה, השריפה הגדולה של לונדון הייתה המכה הסופית. הצורך לבנות מחדש את העיר היה כה עצום, עד שמספר החברים בחברה לא היה מספיק למשימה. כדי לבצע את העבודה, רשויות העיר השעו את המונופול של החברה ואישרו  בחוק ל-"זרים" foreigners (בנאים שאינם חברים) לעבוד בחופשיות בעיר. לאחר שבע שנים של בנייה מחדש, בנאים אלה קיבלו את הזכות להישאר בעיר, ושברו לצמיתות את שליטת החברה על הסחר בלונדון.

💸 צעדים נואשים ושינוי פנים

החברה הנאבקת עמדה בפני "חורבן כמעט מוחלט" בשנות ה-90 של המאה ה-17, וניסתה להטיל מס חבר שנקרא "רבעוני" quarterage (תשלום רבעוני) על כל הבונים העובדים, חברים או לא, רק כדי לגייס כספים. מנהג שגם הלשכה הגדולה החדשה תאמץ ב-1717 בעת הקמתה! ככל שכוחה המסחרי דעך, השתנה גם הרכב החברות של החברה, כאשר יותר חברים "לא-מעשיים" קנו את חירותם ממנה רק עבור המעמד שהעניקה.

♀️ פרט מפתיע: נשים בחברה!

רישומי החברה מתקופה זו חושפים היסטוריה מרתקת שלעתים קרובות מתעלמים ממנה. נשים יכלו להיות חברות, בדרך כלל אלמנות העוסקות במקצוע של בעליהן. הרשומות מתעדות את "מרגרט ויילד, אלמנה" Margaret Wild, כחברה ב-1663. מדהים עוד יותר, בשנים 1713-1714, מופיעה Mary Banister מרי בניסטר, בתו של ספר, שנרשמה כשוליה באופן רשמי לבנאי לתקופה של שבע שנים!

⛪ ההוכחה הסופית: קתדרלת סנט פול

אולי אין דבר שמראה את שקיעתה של החברה בצורה ברורה יותר מאשר הבנייה מחדש של קתדרלת סנט פול. בעוד שכמה חברים בולטים בחברת הבנאים היו מעורבים בבניה, ההיסטוריון דאגלס קנופ מצא שכ-80% מכל עבודות הקבלנות נעשו על ידי קבלנים מחוץ ללונדון, ללא קשר לחברה. פרויקט הבנייה החשוב ביותר הזה בעיר נבנה ברובו על ידי אנשים שאינם חברים.

ככל ששליטתה של החברה על הסחר האופרטיבי דעך, תפקידה כארגון חברתי וכבית לחברים "מקובלים" שאינם אופרטיביים עלה לקדמת הבמה, והכשיר את הקרקע להופעת הבונים החופשיים הספקולטיביים המודרניים.

 מה אתם חושבים האם ניתן היה להמשיך ולקיים את הפן המעשי ביחד עם הספקולטיבי?

סעודות, אחווה ונימוסים עתיקים: טעימה מהחיים בחברת 🍽️🍷 הבונים החופשיים בלונדון

 

📜 אחיות ואחים יקרים , מעבר לפיקוח על המלאכה, לחברת הבונים החופשיים של לונדון, כמו לחברות שרד אחרות, היו חיים חברתיים ודתיים תוססים. לא רק עסקים; החברה "התעסקה"  באחווה, ערכים משותפים וקהילה.

⛪ אמונה ואומנה: רישומי החברה והתקנות שלה מספרים לנו על כך שהחברים השתתפו באופן רשמי במיסה (בתקופה שלפני הרפורמציה), ולעתים קרובות אחריה הוגשה ארוחת ערב מפוארת. החגים הללו היו אירועים משמעותיים, ולפעמים אפילו הוזמנו נשים, מה שהפך אירועים אלו לדוגמאות מוקדמות של ה-"Ladies' Nights"  הנהוג בלשכות גבריות עד היום. (אם כי הן נערכו בצהריים!). ארוחת ערב ב-1481, שעלתה 12 פני, לא הייתה עניין של מה בכך – מדובר היה בשכר של יומיים או שלושה לאומן – מה שהספיק לארוחה טובה עם יין!

📖 נימוסי שולחן – לקחים מהעבר: חשיבותה של התנהגות טובה אפילו קודשה בכתביהם המוקדמים של הבונים עצמם. החובה הקדומה, פואמת רגיוס (1390-1425 לערך) שכבר הוזכרה בפוסטים קודמים  הציעה הדרכה ברורה לגבי נימוסי שולחן. הנה דוגמא:

עֵת לַסְּעוּדָה הִנְךָ נִקְרָא,
אֱכוֹל בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְנָאָה.
רֵאשִׁית דְּאַג כִּי כַפֶּיךָ זַכּוֹת,
וְסַכִּינְךָ חַדָּה, מִן הַמְּלֻטָּשׁוֹת.
בְּשִׁנֶּיךָ, בַּסְּעוּדָה, אַל נָא תִנְקֹר,
וּבַגָּבִיעַ עָמֹק לֹא תִשְׁקַע לִגְמֹר.
פֶּן יִהְיֶה מָזוֹן בְּפִיךָ, הַקְפֵּד לִרְאוֹת,
טֶרֶם תִּשְׁתֶּה אוֹ תָשִׂיחַ עִם בְּרִיּוֹת.

🍷 אחר צהריים שמח: ההיסטוריון אדוארד קונדר הציע שהסעודות הללו כללו תפריטים מורכבים. יין (קלרט, גסקוין, לפעמים מלבואסי ואליקנטה) ובירה היו המשקאות המועדפים, שכן על פי הדיווחים שתיית מים בסעודות כאלה לא באה בחשבון.  כוס "האהבה" הטקסית, שלעתים קרובות היתה מתובלת ומוגשת חמה בחורף, הייתה עוברת בין האחים. אפשר לומר, כפי שניסח זאת קונדר, "זה היה ערב שבוזבז בנעימים וכהלכה".

🔪 נימוסים וכלים: אם כבר מדברים על נימוסים, מזלגות לא היו נפוצים באנגליה באותה תקופה! הסועדים השתמשו באצבעותיהם והביאו סכינים משלהם. זה היה מנהג עתיק יומין. אפילו כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, בסעודת הלורד ראש העיר ב-1663, ציין היומנאי סמואל פיפס שרוב האורחים, מלבד אלה המכובדים מאוד, עדיין השתמשו בסכינים שלהם.

הצצות אלה לחיים החברתיים של חברת הבונים החופשיים מראות תערובת של מסורת פורמלית, שמירת מצוות דתית ואחווה לבבית - היבטים שהדהדו זה מכבר בארגוני אחווה.

איזה מהמנהגים החברתיים העתיקים הללו אתם עדיין מזהים בלשכות שלכם?

חלק מההיסטוריונים מסבירים את הצלחת בנאי ימי הביניים בעובדה שהיו להם שש אצבעות

Dress For Success : הבונים החופשיים של לונדון מצטרפים לאגודות השרד! 🧥 Livery

📜 אחים ואחיות, בעודנו ממשיכים במסענו בהיסטוריה של חברת הבונים החופשיים של לונדון, צעד משמעותי היה התפתחותה לחברת שרד באנגלית Livery Company מילה שמשמעותה מדים אבל גם משכורת או מלגה . הכרוניקן הלונדוני המפורסם ג'ון סטואו, בספרו "סקר לונדון", התייחס ל"חברת הבונים החופשיים" כארגון בעל "מעמד עתיק ומוניטין טוב" ancient standing and good reckoning,  וציין את "פגישותיהם החביבות והחביבות" כ"אחווה אוהבת" בתקופת שלטונו של המלך הנרי הרביעי (תחילת המאה ה-15).

✨ קבלת המעמד: בסביבות 1481, חברת הבונים החופשיים קיבלה רשמית או ה"לבוש" שלה. זה לא היה רק מדים; זה היה סט בגדים ייחודי שסימל חברות, מעמד וזהות תאגידית. הנוהג של לבישת מדים הפך נפוץ בקרב גילדות העיר מסוף המאה ה-13, ובמאה ה-15 הוא היה סמן מפתח לחברה מוכרת ומבוססת. המלך קבע מי יכול ללבוש מדים ומי לא מה שהדגיש את חשיבות החברים.

🏛️ כוח וממשל: הפיכתה של הגילדה לחברת שרד משמעותו שמבנה הגילדה הישן הסתגל לזמנים חדשים, לחברות אלה הייתה סמכות ניכרת. כפי שציין ההיסטוריון ג'ורג' אונווין, הייתה להם סמכות שיפוט משמעותית על חבריהם. בתי המשפט שלהם יכלו:

1.              להטיל משמעת על חניכים סוררים (לפעמים על ידי הצלפות).

2.              לכלוא פועלים שפתחו בשביתה.

3.              לקנוס רבי-בונים שהפרו את תקנות הסחר.

4.              החברים נדרשו בדרך כלל לפתור סכסוכים מסחריים בבית המשפט של החברה שלהם תחילה, לפני כל בית משפט אחר.

📊 חברת הבונים החופשיים, כמו חברות שרד אחרות, נשלטה בדרך כלל על ידי מאסטר Master  ושני מפקחים Wardens, שנתמכו על ידי חצר של עוזרים  Court of Assistants  (חברים בכירים). מתחתם היו ה-LIVERYMEN (אנשים חופשיים הזכאים ללבוש את הלבוש), לאחר מכן הגוף הכללי של האנשים החופשיים, ולבסוף השוליות. התקנות או ה"חוקות" Constitutions של החברה עצמה, כמו אלה מסביבות 1481, פירטו את הזכות לקבל מדים ואף חייבו את החברים "ללבוש בגד אחד הנכון לתפקידם ולדרגותיהם" כל שלוש שנים, עם קנסות על סירוב!

התפתחות זו לחברת שרד חיזקה את מעמדה והשפעתה של חברת הבונים החופשיים בתוך הסיטי של לונדון, והעניקה לה מבנה רשמי וסמכות על האומנות craft .

האם לדעתכם הייתה משמעות נוספת לאימוץ הפורמלי של "מדים" על המעמד והארגון של אומניות מלאכות היד בלונדון של ימי הביניים?

כך נראה היום נשיא של בונים חופשיים מעשיים (שמאל)

https://www.masonslivery.org/master-craftsman-certificates-2025/

חקר העבר שלנו: גילדות פרית', גילדות מעשר, וה-פרנקפלדג' באנגליה האנגלו-סקסית.

על מנת להבין את ההיסטוריה המוקדמת של הבנייה החופשית , יש להתבונן בכמה מהצורות המוקדמות ביותר של מבנים קהילתיים באנגליה. שלושה מושגים חשובים הקשורים לכך עולים:

1. גילדות פרית': Frith Guilds (גילדות שלום) אלו היו "עמותות" אנגלו-סקסיות מוקדמות (שהופיעו בסביבות המאה ה-10 או מוקדם יותר). המשמעות של "פרית" היא לא רק רק "שלום", אלא גם ביטחון, נאמנות הדדית ואחריות משותפת. גילדות אלה התמקדו בהגנה הדדית ובהתנהגות החברים, לעתים קרובות שילבו אלמנטים דתיים.
   
   
2. מערכת מעשרות: Tithing System זו הייתה יחידה מנהלית, שבדרך כלל קיבצה 10 משקי בית. שעליה הופקד tithingman . הקבוצה שימשה כיחידת שיטור ופתרון סכסוכים חוקיים.
   
   
3. פרנקפלדג': Frankpledge קבוצות אלו התפתחו לאחר הכיבוש הנורמני (והחליפו את המערכת האנגלו-סקסית הוולונטרית יותר), פרנקפלדג' הייתה  מערכת ערבות מחייבת. קובצו בה גברים (במיוחד שאינם בעלי אדמות שהיו מעל גיל 12) הקבוצה הייתה אחראיות להביא חברים לבית משפט כשנדרשו ואם לא הצליחו להיענש במקומם. למרות השם "פרנק" (חופשי), זו לא הייתה התחייבות שניתנה מרצון, אלא מערכת של שיטור קולקטיבי.

באנגלית לפעמים מתבלבלים בין השיטה של קיבוץ משקי בית תחת קבוצה מנהלית וחוקית אחת Tithing לבין תשלום מעשר מההכנסות לכנסיה שנקרא  Tithe. 

מדוע זה רלוונטי עבורנו?

הבנת המערכות המוקדמות הללו עוזרת לנו להעריך את:

1. השורשים ההיסטוריים העמוקים של ערבות הדדית ומחויבות קהילתית - מושגים המהדהדים בתוך הבונים החופשיים.
2. כיצד מבנים חברתיים התפתחו כדי לשמור על סדר וביטחון.
3. החשיבות של שימוש במחקר היסטורי מדויק להבנת העבר, במקום להסתמך אך ורק על פרשנויות או אגדות ישנות.

המערכות המוקדמות הללו לא היו בנייה חופשית, אבל לימוד שלהן מעניק לנו הקשר רב ערך למבנים החברתיים שמהם צמחו ארגונים מאוחרים יותר, כולל האומנות שלנו (הרבה יותר מאוחר!).

מה דעתכם על צורות מוקדמות אלה של ארגון חברתי ואחריות קולקטיבית? 

שטר frankpledge משנת 1625

שטר frankpledge משנת 1534