המסע בזמן: איך נראתה הבנייה החופשית לפני שהפכה לרשמית? (סיכום המאה ה-17) ⏳📜

לפעמים נדמה שהבנייה החופשית "נולדה" בפתאומיות בשנת 1717, עם הקמת הלשכה הגדולה. אבל כשאוספים את כל הרמזים שפיזרנו בפוסטים האחרונים, מתגלה תמונה אחרת לגמרי. המאה ה-17 לא הייתה תקופת חושך, אלא תקופה של התעוררות איטית ומרתקת.

בואו נסדר את הפאזל ההיסטורי לפי סדר כרונולוגי, ונראה איך האחווה שלנו צמחה מתוך הערפל:

📍 1621-1631: הניצנים הראשונים 🌱

הרישומים של "חברת הבונים של לונדון" (London Company of Freemasons) מראים שאנשים שאינם בנאים מתחילים להתקבל כחברים "מקובלים" (Accepted).

📍 1646: המהפך של אשמול 🎩

אליאס אשמול (Elias Ashmole) מתקבל ללשכה בוורינגטון (Warrington). זוהי העדות הברורה הראשונה ללשכה שרובה ככולה מורכבת מ"בונים ספקולטיביים" (לא פועלים).

📍 1676: התקשורת מגלה אותנו 📰

עיתון סאטירי מפרסם בדיחה על "חברת הבונים המקובלים" (Company of Accepted Masons) שמסובים לארוחה דמיונית. הציבור כבר יודע מי אנחנו.

📍 1682: הקשר לבירה 🏙️

אליאס אשמול משתתף בלשכה בלונדון (Masons Hall). הוא מציין שרוב המשתתפים הם חברים בכירים בגילדה המקצועית, מה שמוכיח שהקשר בין "הבונים הישנים" ל"בונים החדשים" עדיין הדוק.

📍 1686: המבט מבחוץ 🧐

ההיסטוריון ד"ר רוברט פלוט (Dr Robert Plot) מפרסם ספר שבו הוא חושף (וקצת מלגלג) על מנהגי הבונים, הסימנים הסודיים והכפפות. באותה שנה, החוקר ג'ון אוברי (John Aubrey) כותב על "אחוות הבונים המקובלים".

📍 1691: האדריכל הגדול 📐

ג'ון אוברי רושם ביומנו שסר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren), אדריכל קתדרלת סנט פול, עומד להיות "מאומץ" (Adopted) כאח במסדר.

📍 1698: ההתקפה הראשונה ⚠️

עלון אנונימי מופץ ברחובות לונדון ומזהיר את "כל האנשים יראי השמיים" מפני "הכת השטנית" (Devilish Sect) של הבונים החופשיים. (כן, תיאוריות הקונספירציה התחילו כבר אז!).

📍 1709: בתרבות הפופולרית ☕

המגזין המפורסם The Tatler (בעריכת Richard Steele) משתמש בביטוי "יש להם סימנים ואותות כמו לבונים החופשיים" כדי לתאר קבוצה סגורה. זהו סימן שהסודיות שלנו כבר הפכה למטבע לשון.

---

💡 עדכון מהמחקר המודרני (Modern Scholarship):

היסטוריונים בני ימינו הוסיפו שתי תובנות מרתקות לרשימה הזו, שלא היו ידועות בעבר:

1. הנס של 1646: ניתוח המשתתפים בלשכה של אליאס אשמול גילה שישבו בה יחד אויבים פוליטיים מושבעים ממלחמת האזרחים האנגלית (תומכי המלך מול תומכי הפרלמנט). זוהי הוכחה שכבר אז, הלשכה שימשה "מקום מפלט" וגשר לשלום בין יריבים.

2. האחות הגדולה מסקוטלנד: בעוד שהרשימה למעלה מתמקדת באנגליה, חשוב לזכור שבסקוטלנד כבר פעלו לשכות מסודרות עם פרוטוקולים וחוקים, כמו "תקנוני שו" (Schaw Statutes), החל מ-1598. המבנה הארגוני הגיע כנראה משם, בעוד שהעושר הטקסי והפילוסופי התפתח באנגליה.

המסקנה:

כשאנחנו מגיעים לשנת 1717, הקרקע כבר הייתה מוכנה. האי הבריטי היה זרוע בלשכות, בסימנים מוסכמים ובאנשים מכובדים שהחזיקו בתואר "בונה חופשי". הלשכה הגדולה לא המציאה את הבנייה החופשית – היא פשוט איגדה אותה.

 

אורות קטנים דולקים, אנגליה לפני "המפץ הגדול" של 1717? 🕯️🗺️

כל בונה חופשי יודע לדקלם את התאריך: 1717. השנה שבה נוסדה הלשכה הגדולה הראשונה בלונדון. אבל האם לפני כן היה חושך מוחלט? ממש לא.

כשאנחנו מפשפשים בארכיונים, אנחנו מגלים שברחבי אנגליה דלקו "אורות קטנים" – לשכות עצמאיות שפעלו עשרות שנים לפני שמישהו חשב על ארגון ארצי.

הנה כמה מהעדויות המרתקות ביותר ללשכות שפעלו ב"שטח המת" של ההיסטוריה:

1. הדוכס מלשכת צ'יצ'סטר (Chichester) 🦢

בשנת 1733, אח בשם אדוארד הול (Edward Hall) שלח מכתב ללשכה הגדולה בלונדון. במכתב הוא מספר בגאווה שהוא התקבל לבנייה החופשית 36 שנה קודם לכן (כלומר, ב-1696!) בעיר צ'יצ'סטר (Chichester).

ומי קיבל אותו? לא סתם בנאי, אלא הדוכס מריצ'מונד (Duke of Richmond) המנוח.

זוהי הוכחה מדהימה לכך שאצילים רמי מעלה ניהלו טקסים מסוניים בלשכות מרוחקות מלונדון, הרבה לפני המיסוד הרשמי. הלשכה הזו נהגה להיפגש בפונדקים בעלי שמות ציוריים כמו "הברבור" (The Swan) ו"הדולפין" (The Dolphin).

2. המרכז העתיק של יורק (York) 🏰

העיר יורק (York) תמיד טענה שהיא "מֶכָּה" של הבונים החופשיים. ואכן, יש לנו הוכחות:

·         כתב יד עתיק מ-1693 הידוע בשם York No. 4 MS מכיל כותרת בשם
 "the names of the lodge". חשוב לדייק: הכוונה כאן אינה ל"שם הלשכה", אלא לרשימה שמית של חברי הלשכה – הוכחה חזקה לכך שכבר אז היה קיים ארגון חברים מסודר ומוגדר.

·         בשנת 1705, אדם בשם סר ג'ורג' טמפסט (Sir George Tempest) עמד בראש לשכה פעילה בעיר.

הלשכה הזו הייתה חזקה במידה כזו שהיא המשיכה לפעול במקביל ללשכה הגדולה של לונדון במשך שנים רבות.

3. הניסוי של אלנוויק (Alnwick) ⚒️

בעיירה הצפונית אלנוויק (Alnwick) פעלה לשכה שהשאירה לנו פרוטוקולים מסודרים החל מ-1701.

אבל כאן יש טוויסט: זו הייתה לשכה "אופרטיבית" (מעשית) לחלוטין. בניגוד ללשכות האחרות שהחלו לקבל ג'נטלמנים ופילוסופים, הלשכה באלנוויק נשארה לשכה של סתתים עובדים ולא הפכה ללשכה ספקולטיבית מודרנית. היא משמשת לנו דוגמה חיה ל-"חוליה החסרה" בין העבר המקצועי להווה הסמלי.

המסקנה: רשת של נקודות אור ✨

בתחילת המאה ה-18, אנגליה כבר הייתה מרושתת בלשכות – מצ'סטר (Chester) ויורק (York) בצפון ועד צ'יצ'סטר (Chichester) בדרום. הן לא היו כפופות לאף גוף מרכזי, אבל הן ידעו אחת על קיומה של השנייה, והחזיקו ב"מילה", בסימנים ובסודות העתיקים.

הקרקע הייתה מוכנה לאיחוד הגדול שיגיע כמה שנים מאוחר יותר.

 

ג'ון אוברי: האיש שכתב את ההיסטוריה... בצד האחורי של הדף 📝🕵️‍♂️

בהיסטוריה, לפעמים הפרטים הכי עסיסיים לא נמצאים בטקסט הראשי, אלא בהערות השוליים. זה בדיוק המקרה של ג'ון אוברי (John Aubrey), חוקר עתיקות ואספן רכילויות היסטוריות מהמאה ה-17.

אוברי לא התכוון לכתוב ספר היסטוריה על הבונים החופשיים, אבל שרבוט אחד שלו בכתב יד הפך לאחת הראיות הממשיות ביותר שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הפתק על גב הדף (1691) 📅 בספרייה הבודליינית באוקספורד (Bodleian Library) שמור כתב היד של ספרו, "The Natural History of Wiltshire". אבל הקסם קורה כשהופכים את דף מספר 72. שם, בכתב ידו, אוברי שרבט תזכורת לעצמו:

"מזכר: היום... יש כינוס גדול בכנסיית סנט פול (St Paul's) של אחוות הבונים המקובלים, שבו סר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren) יואמץ כאח..."

הערה קטנה זו היא ה"אקדח המעשן" שקושר את האדריכל המפורסם לאחווה שלנו! (ראו פוסטים קודמים)

בונים "חופשיים" או "מקובלים"? 🤔  יש פרט קטן ומדהים בכתב היד של אוברי: הוא כתב בהתחלה "Free-Masons" (בונים חופשיים), ואז מחק את המילה וכתב מעליה "Accepted Masons" (בונים מקובלים (ראו תמונה) התיקון הזה מלמד אותנו המון: באותה תקופה (1691), היה חשוב לדייק ולהבדיל בין סתתים שעובדים באבן ("בונים") לבין ג'נטלמנים שהצטרפו לאחווה ("מקובלים").

מאיפה אוברי ידע על הסימנים והשבועות? 🤫  החלק המעניין באמת מופיע בדף אחר (Folio 73). שם אוברי מתאר במפורש את הסודות של האחווה. הוא כותב שהבונים "מוכרים זה לזה על ידי סימנים וסיסמאות מסוימים" (Certayn Signes & Marks and Watch-words)  ושהם נשבעים "שבועה סודיות" (Oath of Secrecy)  בטקס קבלה רשמי.

אבל איך אוברי, שלא היה בונה חופשי, ידע זאת?  הוא מגלה לנו את המקור שלו - סר וויליאם דאגדייל (Sir William Dugdale). דאגדייל היה אחד ההיסטוריונים החשובים של התקופה, ולא פחות חשוב מכך – הוא היה חמיו של הבונה החופשי המפורסם אליאס אשמול (Elias Ashmole).  כלומר, המידע שאוברי רשם הגיע הישר מהמעגלים הקרובים ביותר של הבונים החופשיים הראשונים.

לסיכום: ג'ון אוברי היה אספן של פיסות מידע. בזכות הרישומים המדויקים שלו (ושל המקור שלו, דאגדייל), אנחנו יודעים שבסוף המאה ה-17 הבנייה החופשית כבר הייתה עובדה קיימת, עם טקסי קבלה ("אימוץ"), שבועות סודיות, ולשכות הפזורות ברחבי המדינה.

הוא אולי לא היה בונה חופשי בעצמו, אבל הוא שמר את הסודות שלו טוב יותר מהסודות של אחרים...

התעלומה של סר כריסטופר רן: האדריכל הגדול או המיתוס הגדול? 🏛️📐

 

 כל מי שמבקר בלונדון מכיר את יצירת המופת שלו – קתדרלת סנט פול (St Paul's Cathedral). אבל עבורנו, הבונים החופשיים, סר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren) הוא דמות אפופת מסתורין. האם הוא באמת היה "הנשיא הגדול" (Grand Master) שלנו, או שמא מדובר באגדה אורבנית בת 300 שנה?

מי היה האיש ששיקם את לונדון? 🏗️

לפני שנצלול לתעלומה, חשוב להבין במי מדובר. סר כריסטופר רן (1633–1723) לא היה "עוד" אדריכל. הוא היה איש אשכולות, פרופסור לאסטרונומיה באוקספורד, והאיש שהקים את לונדון מחדש מהאפר לאחר השריפה הגדולה של 1666. יצירת המופת שלו, קתדרלת סנט פול, היא עד היום אחד הסמלים המובהקים של לונדון. על מצבתו בקריפטה של הקתדרלה חרוט משפט בלתי נשכח בלטינית: "קורא, אם אתה מחפש יד זיכרון – הבט סביבך". דמותו הענקית הטילה צל גדול, ולכן אין זה פלא שהבונים החופשיים רצו לנכס אותו לעצמם.

הגרסאות הסותרות של ג'יימס אנדרסון 📚

האשם העיקרי בבלבול לגבי הקשר שלו לבנייה החופשית הוא ההיסטוריון המסוני ג'יימס אנדרסון (James Anderson):

• בספר החוקה של 1723, אנדרסון מזכיר את רן רק פעמיים, ורק כ"אדריכל הגאון", מבלי לטעון כלל שהוא בונה חופשי.
• אבל בספר החוקה של 1738 (15 שנה אחרי מותו של רן), אנדרסון פתאום "נזכר" שרן היה נשיא גדול (Grand Master) במשך עשרות שנים, מ-1685 ועד 1702!

איך ייתכן שרן היה נשיא גדול, אבל הספר הרשמי הראשון של הבונים החופשיים (1723) שכח לציין זאת? 🤔

השתיקה הרועמת 🤫

יש עוד בעיות עם הגרסה המאוחרת של אנדרסון:

1. בנו של כריסטופר רן כתב ביוגרפיה מקיפה על אביו, ולא הזכיר בה ולו במילה אחת את היותו בונה חופשי.
2. כשסר כריסטופר רן נפטר ב-1723, מתוך כל ההספדים בעיתונים, רק שניים הזכירו אותו כ"בונה חופשי ראוי".

אז האם הוא היה בונה חופשי?

ככל הנראה כן, אבל לא "נשיא גדול".

ההוכחה החזקה ביותר נמצאת ביומנו של החוקר ג'ון אוברי (John Aubrey). ברשימה משנת 1691, אוברי כותב שביום מסוים תתקיים "אספה גדולה" בכנסיית סנט פול, שבה סר כריסטופר רן "יואמץ כאח" (Adopted a Brother).

המסקנה ההיסטורית:

סר כריסטופר רן היה, כמעט בוודאות, בונה חופשי ספקולטיבי שהצטרף לאחווה ב-1691. הוא היה אדריכל גאון שבנה את לונדון מחדש, אך התואר "נשיא גדול" והטענה שהוא עיצב את הטקסים שלנו הם כנראה המצאה מאוחרת שנועדה להוסיף יוקרה לאחווה הצעירה של המאה ה-18.

ועדיין, כשמביטים בכיפה של סנט פול, קשה שלא להרגיש גאווה קטנה שאדם כזה נמנה עם שורותינו.

 

היסטוריה של רן מול הבנייה החופשית

קתדרלת סט. פול

סעודה של חדי-קרן ובונים חופשיים - מה בדיחה משנת 1676 מלמדת אותנו?

🍽️🦄סעודה של חדי-קרן ובונים חופשיים -  מה בדיחה משנת 1676 מלמדת אותנו? 

לפעמים, ההוכחות ההיסטוריות המעניינות ביותר לא נמצאות במסמכים רשמיים או בפרוטוקולים כבדי ראש, אלא דווקא בשוליים – בבדיחות, בסאטירה ובחיי היום-יום של העבר. 🎭
📰בשנת 1676, יצא לאור בלונדון שבועון סאטירי ועוקצני בשם "Poor Robin's Intelligence" העיתון נהג לפרסם שעשועים (Divertisement) – מעין מודעות היתוליות שנועדו להצחיק את הציבור וללעוג לקבוצות שונות בחברה. 😂
אחת המודעות הללו תפסה את עיניהם של היסטוריונים מסוניים, והיא מספקת לנו הצצה נדירה למעמדם של הבונים החופשיים באותה תקופה.

ההזמנה הבלתי אפשרית:  המודעה מכריזה על סעודה חגיגית משותפת למספר קבוצות "מסתוריות" של אותה תקופה:

1. 🎀 הקנוניה המודרנית של הסרט הירוק
    (The Modern Green-ribbon'd Caball)
    הכוונה למועדון פוליטי (שלימים הפך למפלגה הוויגית), שחבריו נהגו לענוד סרטים ירוקים.
   
   
2. 🌹➕האחווה העתיקה של צלב הוורד
    (The Ancient Brother-hood of the Rosy-Cross)
   הרוזיקורציאנים המיסטיים -   אגודת סתרים אשר נוסדה במאה ה-15, והייתה מקושרת עם פרוטסטנטיות ולותרניות.
   
   
3. 📐החברה של הבונים המקובלים 
     (The Company of Accepted Masons)

המודעה מזמינה את כולם לסעוד יחד בפונדק דמיוני בשם "השור המעופף"  (The Flying-Bull) 🐂🪽 ברחוב שלא קיים 👑 "Wind-Mill-Crown-Street".

ומה בתפריט? המודעה מבטיחה מטעמים כיד המלך:

• 🦢🥧 פשטידות של ברבורים שחורים (Black-Swan Pies).
• 🥚🔥 ביצים של עוף החול (Poach'd Phoenixes Eggs).
• 🦄🍖 ירכיים של חד-קרן (Haunches of Unicorns).

התאריך שנקבע לסעודה? ה-31 בנובמבר – תאריך שכלל לא קיים בלוח השנה! 📅❌

למה זה חשוב לנו?

 על פניו, זוהי רק בדיחה מוצלחת על חשבונם של אנשים שנתפסו כחברי אגודות סתרים או מועדונים אקסקלוסיביים. אולם עבורנו, כבונים חופשיים, יש כאן עדות היסטורית חשובה:

1. המונח "בונים מקובלים": (Accepted Masons) השימוש במונח זה בעיתון פופולרי מוכיח שכבר ב-1676, הציבור הרחב בלונדון הכיר את ההבדל בין בנאים רגילים לבין "בונים מקובלים". (ספקולטיביים).  לא היינו צריכים להסביר מי אנחנו – כולם כבר ידעו.
2. החברה שבה אנו נמצאים: המודעה כורכת את הבונים החופשיים יחד עם קבוצות פוליטיות ומיסטיות (כמו הרוזקרוציאנים). זה מלמד אותנו שהבונים נתפסו באותה עת כחלק מהאליטה האינטלקטואלית או החברתית של לונדון, קבוצה שמעוררת סקרנות (ואולי גם קצת חשדנות) בקרב הציבור.

אז אמנם הסעודה ההיא מעולם לא התקיימה, ואף בונה חופשי לא טעם בשר חד-קרן, לפחות לא בשולחנות הלבנים שבהם אני ביקרתי לאחרונה, אך המודעה הזו משמשת עד היום כהוכחה ניצחת לכך שהבנייה החופשית הספקולטיבית כבר הייתה עובדה קיימת ומוכרת ברחובות לונדון של המאה ה-17.

אז אמנם הסעודה ההיא מעולם לא התקיימה, ואף בונה חופשי לא טעם בשר חד-קרן, לפחות לא בשולחנות הלבנים שבהם אני ביקרתי לאחרונה, אך המודעה הזו משמשת עד היום כהוכחה ניצחת לכך שהבנייה החופשית הספקולטיבית כבר הייתה עובדה קיימת ומוכרת ברחובות לונדון של המאה ה-17.
ואם בארוחה פנטסטית עסקינן מה המנה שאתם מזמינים?

אליאס אשמול: הבנאי הספקולטיבי המתועד הראשון 🧐

אחים ואחיות,

בפוסטים הקודמים הזכרנו שוב ושוב את שמו, וכעת הגיע הזמן להתמקד בו: אליאס אשמול (Elias Ashmole, 1617-1692). אשמול היה דמות מפתח בתקופתו – עתיקן, מלומד, אסטרולוג, חבר ב"חברה המלכותית" ומייסד מוזיאון אשמוליאן באוקספורד (Oxford). אך עבורנו, חשיבותו נובעת משני רישומים קצרים ביומנו האישי, המספקים לנו את העדות הברורה והמוקדמת ביותר לקיומה של הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הרישום הראשון: 1646

ב-16 באוקטובר 1646, כתב אשמול ביומנו:

"4:30 אחה"צ. נעשיתי בנאי חופשי (I was made a Free Mason) בוורינגטון (Warrington) בלנקשייר (Lancashire), יחד עם קולונל הנרי מיינוורינג (Henry Mainwaring)..."

אשמול ממשיך ונוקב בשמותיהם של שבעת חברי הלשכה הנוספים שנכחו. רישום זה הוא הפעם הראשונה המוכרת לנו שבה נעשה שימוש במונח "בנאי חופשי" במשמעותו הסמלית והספקולטיבית, ולא במשמעות של בעל מקצוע.

הרישום השני: 36 שנים של שתיקה

באופן מפתיע, אשמול אינו מזכיר את הבנייה החופשית ביומנו במשך 36 השנים הבאות. השתיקה נשברת רק במרץ 1682:

"10 במרץ: בערך 5 אחה"צ. קיבלתי זימון להופיע בלשכה שתתקיים מחר, בבית הבנאים (Masons Hall) בלונדון (London)."
"11 במרץ: בהתאם, הלכתי, ובערך בצהריים התקבלו לאחוות הבונים החופשיים (Fellowship of Free Masons) סר וויליאם ווילסון (Sir William Wilson)... [ואחרים]... אני הייתי העמית הוותיק ביותר ביניהם (שכן חלפו 35 שנים מאז שהתקבלתי)..."

חשיבותו של הרישום השני

הרישום השני חשוב לא פחות מהראשון. מדוע?

• המיקום: הפגישה התקיימה ב-Masons Hall, המטה הרשמי של גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון.
• הנוכחים: אשמול מציין שנכחו בפגישה בכירים בגילדה, כולל נשיא (Master) הגילדה באותה שנה, תומאס ווייז (Thomas Wise).
• ההמשכיות: אשמול מציין שהמועמדים החדשים מימנו "ארוחת ערב אצילית" (a Noble Dinner) לכבוד קבלתם – מנהג אופרטיבי עתיק יומין.

יומניו של אשמול הם הוכחה ניצחת! הם קושרים באופן ברור בין האחווה הספקולטיבית (שאליה "נעשה") לבין גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון (שבביתה הוא ביקר). זוהי העדות החיה והמובהקת ביותר לקיומה של "הקבלה" (The Acception) – אותה אחווה ספקולטיבית שפעלה והתקיימה בלב הגילדה המקצועית.

הרצאת סתרים לחוקרים 🤫

לאלו מכם שסיפורו של אליאס אשמול הצית את סקרנותם ושתשוקתם לידע נוסף בוערת,
אנו שמחים לגלות לכם על קיומה של הרצאת עומק נדירה (באנגלית) בנושא מאת האח הנכבד יאשה ברזינר.

(פרטים נוספים יימסרו למעוניינים...)

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #ספקולטיבי #לשכתלונדון #Warrington