במת הסובלנות: יום התיאטרון והאח גוטהולד אפרים לסינג 🎭📜

היום, 27 במרץ, העולם חוגג את יום התיאטרון הבינלאומי (World Theatre Day). ביום זה אנו מוקירים את הבמה כמרחב שבו האנושות בוחנת את עצמה, מסירה את מסכות הדעות הקדומות, ושואפת לזקק את האמת מתוך הדרמה של החיים.

האח שבחרנו לציין היום הוא המחזאי, הפילוסוף ואבי הדרמטורגיה המודרנית, גוטהולד אפרים לסינג (Gotthold Ephraim Lessing). לסינג (1729–1781), שנתקבל לבנייה החופשית בשנת 1771 בלשכת לשלושת ורדי הזהב (Zu den drei Goldenen Rosen) בהמבורג (Hamburg), ראה בבמה הרבה יותר ממקום בידור. כאשר מונה ליועץ והמבקר של התיאטרון הלאומי של המבורג ב-1767, הוא יצר מהפכה של ממש, והפך את התיאטרון למוסד של חינוך מוסרי המקדם נאורות. את פסגת חזונו הציג במחזהו האלמותי "נתן החכם" (Nathan der Weise). במרכז המחזה ניצב "משל שלושת הטבעות" (Ringparabel), המייצג את שלוש הדתות המונותאיסטיות וקובע כי הדת האמיתית נמדדת אך ורק במעשים של אהבת אדם, ולא בדוגמות בלעדיות. מוטיב זה השפיע כה עמוקות על הבנייה החופשית, עד כי ברחבי אירופה הוקמו לשכות מסוניות הנושאות את השם "לשלושת הטבעות" (Zu den drei Ringen) כאות לסובלנות דתית. את תפיסתו זו הוא אף השלים בחיבורו הפילוסופי למסדר, "ארנסט ופאלק: שיחות לבונים חופשיים" (Ernst und Falk: Gespräche für Freimaurer).

שאיפתו של לסינג לחשוף את אמת התבונה, המוסר ואחוות האדם, מתחברת ישירות לדרגה ה-28 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת אביר השמש (Knight of the Sun). דרגה זו עוסקת בהסרת הדוגמות החשוכות, בחיפוש אחר האמת הפילוסופית הטהורה, ובמאבק למען חופש המחשבה. לסינג היה אביר אמיתי של אור התבונה, שהאמין כי האמת שייכת לכולם.

כשולייה (Entered Apprentice) של תורת הנפש, הוא השתמש באנך (Plumb) של יושרה אינטלקטואלית כדי למתוח ביקורת חסרת פחד, ובישר זווית (Square) של מוסר אוניברסלי. הוא לחם כדי שכל בני האדם – יהודים, נוצרים ומוסלמים – יוכלו לעמוד יחד על הפלס (On the Level) מתוך כבוד הדדי ואהבה. בעזרת המחוגה (Compasses) של רוחו הרחבה, הוא שרטט את גבולות היצירה, והפך את האבן גוויל (Rough Ashlar) של קנאות ודעות קדומות לאבן גזית (Perfect Ashlar) של תרבות נאורה, המאירה באור (Light) את במות העולם.

 לסינג ולאוואטר בביתו של משה מנדלסון

 (Lessing and Lavater at Moses Mendelssohn's)

אמן: האח מוריץ דניאל אופנהיים (Moritz Daniel Oppenheim)

שנת יצירה: 1856

 יצירת מופת זו צוירה על ידי האח מוריץ דניאל אופנהיים, שהיה בעצמו בונה חופשי פעיל בלשכת "השחר העולה" בפרנקפורט (לשכה היסטורית שקידמה סובלנות ואמנציפציה). הציור מנציח את האידיאל העליון של לסינג ושל הבנייה החופשית כפי שהתבטא ב"נתן החכם". היצירה מראה את לסינג (הנוצרי) יושב בשלווה לצד חברו הטוב, הפילוסוף היהודי משה מנדלסון (שהיה ההשראה לדמותו של נתן החכם), כשהם מנהלים שיח מכבד עם התיאולוג לאוואטר. התמונה משקפת בדיוק את מהות הדרגה ה-28 (אביר השמש) – חיפוש משותף אחר האמת, כשאנשים מרקעים ואמונות שונות יושבים יחד על הפלס (On the Level).  

אבירות בשדה הקרב: יום מדליית הכבוד והאח אודי מרפי 🎖️⚔️

בירות בשדה הקרב: יום מדליית הכבוד והאח אודי מרפי 🎖️⚔️

היום, 25 במרץ, אנו מציינים את יום מדליית הכבוד הלאומי בארצות הברית. ביום זה אנו מוקירים את אלו שהפגינו גבורה יוצאת דופן, אומץ לב והקרבה עצמית עילאית למען חבריהם ולמען החירות, הרבה מעבר לדרישות התפקיד.

האח שבחרנו לציין היום הוא אודי מרפי (Audie Murphy), החייל המעוטר ביותר בתולדות הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. מרפי (1925–1971) נתקבל לבנייה החופשית בשנת 1955 בלשכת צפון הוליווד מספר 542 (North Hollywood Lodge No. 542) בקליפורניה. הגבורה המדהימה שהובילה לבחירתו התרחשה בינואר 1945 בכיס קולמר (Colmar Pocket) בצרפת: מרפי, אז רק בן 19 ופצוע ברגלו, טיפס על משחית טנקים מסוג M10 (M10 tank destroyer) בוער שעמד להתפוצץ בכל רגע, והשתמש במקלע הכבד שלו כדי להדוף לבדו פלוגה שלמה של חיילים גרמנים במשך שעה שלמה. לאחר שהתחמושת שלו נגמרה, הוא ירד מהמשחית הבוער ולמרות פציעתו, הוביל את אנשיו למתקפת נגד מוצלחת ששברה את קווי האויב. על פעולה זו הוענקה לו מדליית הכבוד.

גבורתו העילאית של מרפי מול כוחות העריצות הנאצית מתחברת באופן ישיר למהותה של הדרגה ה-30 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת אביר קדוש (Knight Kadosh). בדרגה זו אנו עוסקים במאבק הבלתי מתפשר בעריצות, באומץ לב מוסרי ופיזי, ובחובה להגן על החירות ועל החלשים גם לנוכח סכנה אישית עצומה. מרפי גילם בחייו את רוח האבירות של לוחם הצדק המודרני שניצב מול האופל.

כשולייה (Entered Apprentice) במערכת החיים, הוא השתמש באנך (Plumb) של אומץ חסר פשרות כדי לעמוד זקוף על טנק בוער מול אש האויב, ובישר זווית (Square) של נאמנות מוחלטת לחבריו לנשק. הוא ראה בכל החיילים שלצידו אחים העומדים על אותו פלס (Level). בעזרת כוח רצונו האדיר, הוא הפך את האבן גוויל (Rough Ashlar) של ילדות קשה ועוני מרוד בטקסס לאבן גזית (Perfect Ashlar) של מורשת היסטורית, המאירה באור (Light) את דרכם של לוחמים בכל העולם.

ב-25 במרץ 1867 נולד הפסל האמריקאי המפורסם גאצון בורגלום (Gutzon Borglum). בורגלום, שהיה אגב בונה חופשי בעצמו, הוא האמן שחצב את הפסלים המונומנטליים בהר ראשמור (Mount Rushmore). סגנונו מתאפיין בחציבת אבן אדירת ממדים, הירואית ונצחית – מושלם לגיבור לאומי ולסמלי הבנייה החופשית! 

איש הרנסנס שכתב את החוקה: הסודות של "תקנוני שואו" (1598-1599) 📜📐

איש הרנסנס שכתב את החוקה: הסודות של "תקנוני שואו" (1598-1599) 📜📐

אחרי שדיברנו על הלשכות המתמדות ועל כניסתם של חברי הכבוד, אנחנו מגיעים לרגע שבו הכל הוסדר בחוק: תקנוני שואו (The Schaw Statutes) – המסמכים מ-1598 ו-1599, שהם למעשה מהחוקות הכתובות העתיקות ביותר של עולם הבנייה.

מי היה ויליאם שואו? 👑 ויליאם שואו (William Schaw) לא היה פועל אבן מחוספס. הוא נולד ב-1550, גדל בקרבת חצר המלוכה הסקוטית, הפך לאדם משכיל מאוד ולשר העבודות הראשי (Master of Works) של מלך סקוטלנד. הוא היה האיש החזק ביותר במדינה בכל הקשור לאדריכלות, והוא זה שלקח את הרשת המפוזרת של הלשכות והפך אותה למערכת היררכית מאורגנת.

חוקי המשחק: התקנון הראשון (1598) ⚖️ התקנון הראשון של שואו עשה סדר קפדני. הנה כמה מהחוקים שהוא קבע:

• מסלול הכשרה מפרך: שבע שנות חניכות, ולאחריהן עוד שבע שנים של עבודה כפועל כדי להפוך לחבר מן המניין (Fellow Craft).

• בטיחות קודמת לכל: מנהל עבודה (Master) שיקים פיגומים רעועים וייגרם נזק – ייקנס ותישלל ממנו הזכות לנהל עבודות.

• אחוות אחים: אסור "לגנוב" עבודה או פרויקט מאח אחר, ויש חובה לדווח ולפתור סכסוכים בתוך 24 שעות בתוך הלשכה.

• סדר ונוכחות: אין קבלת חבר חדש בלי נוכחות של לפחות שישה מנהלי-עבודה (Masters) ושני חניכים (Entered Apprentices).

סדר ההיררכיה: התקנון השני (1599) 🏰 התקנון השני היה פוליטי ואסטרטגי יותר. שואו חילק בו את הכוח האזורי: הוא אישר רשמית שאדינבורו (Mary's Chapel) היא הלשכה "הראשונה והעיקרית" בסקוטלנד. הלשכה המפורסמת של קילווינינג (Kilwinning) הוגדרה כשנייה, ולשכת סטרלינג (Stirling) כשלישית. הוא גם קבע דמי כניסה מוסדרים – למשל, חבר חדש נדרש לשלם לא רק לקופת הלשכה, אלא גם לממן סעודה חגיגית וזוג כפפות.

האם היה בתקנון סוד נסתר? 🤫 רוב התקנון כתוב כמו חוזה מודרני וקפדני של איגוד מקצועי. אבל יש בו דרישה אחת שמציתה את הדמיון עד היום: שואו דרש שהבנאים ייבחנו ויבדקו לא רק על כישוריהם המעשיים באבן, אלא גם על "אמנות האומנות"The art of memorie and science thairof שלהם ועל "זיכרון עתיק" ("ancient memorie"). למה הוא התכוון? חלק מההיסטוריונים טוענים שמדובר רק בבקיאות בחוקי הגילדה. אבל אחרים משוכנעים שזהו הרמז הכתוב הראשון לכך שהבנאים נדרשו לשנן בעל-פה מסורות, מילים, וסודות אזוטריים שאסור היה להעלות על הכתב.

כך או כך, ויליאם שואו לקח מקצוע מפוזר וארגן אותו למוסד בעל חוקים, מסורת ומבנה – יסודות שמלווים את המסדר שלנו עד עצם היום הזה.

לנצח את הגלים: יום המים והאח מת'יו וב 🌊🏊‍♂️

🏊‍♂️לנצח את הגלים: יום המים והאח מת'יו וב 🌊

היום, 22 במרץ, אנו מציינים את יום המים הבינלאומי (World Water Day), החל ברחבי העולם (International). זהו יום המוקדש ליסוד החיים העוצמתי ביותר בטבע, ולפעמים – ליכולת של רוח האדם להתמודד מול איתניו.

האח שבחרנו לציין היום קשור למים יותר מכל אדם אחר בתקופתו – קפטן מת'יו וב (Captain Matthew Webb). וב (1848–1883) היה ימאי אנגלי  שניפץ את גבולות היכולת האנושית כאשר הפך ב-1875 לאדם הראשון בהיסטוריה שחצה בשחייה את תעלת למאנש (English Channel), במסע מפרך של 21 שעות ו-45 דקות בלב ים קפוא וללא עזרי ציפה. באופן מדהים (ואולי לא מקרי!), הוא נתקבל לבנייה החופשית בלשכה הנושאת את שמו של אל הים – לשכת נפטון מספר 22 (Neptune Lodge No. 22) בלונדון (London).

מאבקו ההרואי של וב בגלים וחוסנו הנפשי מתחברים עמוקות לדרגה ה-32 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת נסיך נשגב של הסוד המלכותי (Sublime Prince of the Royal Secret). בדרגה זו אנו למדים על המאבק הפנימי של האדם מול סערות החיים, ועל כך שהניצחון האמיתי טמון באיזון, התמדה ושליטה פנימית. וב הוכיח שבאמצעות משמעת ואמונה, רוח האדם יכולה לחצות גם את המים הסוערים ביותר.

ב-22 במרץ 1599 נולד צייר הבארוק הענק סר אנתוני ואן דייק (Anthony van Dyck).
השתמשנו בסגנון המלכותי, הדרמטי והחגיגי שלו.

21 במרץ, אנו חוגגים את יום השירה הבינלאומי - האח רובי בארנס

 

היום, 21 במרץ, אנו חוגגים את יום השירה הבינלאומי (World Poetry Day) ברחבי העולם (International). יום זה מוקדש ליכולת של המילים לגעת בנימי הנפש, לגשר על פערים ולהביע את הרעיונות העמוקים ביותר של האנושות.

האח שבחרנו לציין היום הוא רוברט ברנס (Robert Burns). ברנס (1759–1796), המשורר הלאומי של סקוטלנד (Scotland), נתקבל לבנייה החופשית ב-1781 בלשכת סנט דייוויד (St. David Lodge No. 174), ולימים הוכתר רשמית כ"משורר החצר" (Poet Laureate) של הלשכה ההיסטורית קנונגייט קילווינינג (Canongate Kilwinning No. 2) באדינבורו (Edinburgh).

שיריו של ברנס הם פסקול הבנייה החופשית. בשירו המפורסם "אדם הוא אדם בכל זאת" (A Man's a Man for a' That), הוא מזקק את רעיון השוויון המסוני וקובע שהתארים החיצוניים והעושר הם רק "החותמת על המטבע, אך האדם עצמו הוא הזהב". מסר זה מהדהד באופן מוחלט את סודותיה של הדרגה ה-32 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת נסיך נשגב של הסוד המלכותי (Sublime Prince of the Royal Secret), שבה אנו למדים כי אהבת האדם והאיזון הפנימי הם הסוד האמיתי.

בשירו "הפרידה" (The Farewell), שכתב לאחיו בלשכה, הוא פונה אל האחים הנפגשים על הישר זווית (Square) ונפרדים על הפלס (Level). גם השיר המפורסם בעולם, "זמנים עברו / הימים ההם" (Auld Lang Syne), מושר עד היום בלשכות רבות ברחבי העולם כאשר האחים עומדים בשרשרת האחווה (Chain of Union) ומשלבים ידיים.

כשולייה (Entered Apprentice) של כתיבה, ברנס השתמש באנך (Plumb) של האמת כדי לחשוף צביעות חברתית. בעזרת המחוגה (Compasses) של הלב הוא הקיף את כל בני האדם באהבתו. מילותיו חצבו באבן גוויל (Rough Ashlar) של החברה המעמדית, והותירו לנו אבן גזית (Perfect Ashlar) של שירה שממשיכה להאיר באור (Light) את הלשכות בכל רחבי העולם.

 

הפרידה (לאחי לשכת סנט ג'יימס, טרבולטון)
The Farewell. To the Brethren of St. James's Lodge, Tarbolton

הֱיוּ שָׁלוֹם! פְּרִידָה חַמָּה מִלֵּב אוֹהֵב!
אַחַי הַיְּקָרִים לְקֶשֶׁר הַסּוֹד!
אַתֶּם, הַמְּעַטִּים, הַמּוּאָרִים וְהַמְּבֹרָכִים,
רֵעַי לְשִׂמְחַת הָאַחֲוָה!
הֲגַם שֶׁאֶל אַרְצוֹת נֵכָר עָלַי לִנְדֹּד,
בְּעִקְבוֹת כַּדּוּר הַמַּזָּל הַחֲמַקְמַק,
בְּלֵב נָמֵס וְעַיִן דּוֹמַעַת,
אֶזְכֹּר אֶתְכֶם תָּמִיד, גַּם מִמֶּרְחָק.

לֹא פַּעַם פָּגַשְׁתִּי בַּחֲבוּרַתְכֶם,
וּבִלִּיתִי לֵילוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וָחַג;
לֹא פַּעַם, עֻטַּרְתִּי בַּסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה, (הערה: התייחסות להיותו נשיא הלשכה)
וְיָשַׁבְּתִּי בְּרֹאשׁ בְּנֵי הָאוֹר:
וּבְשֵׁם אוֹתוֹ הִירוֹגְלִיף מֵאִיר, (הערה: התייחסות לאות G שכבמזרח)
אֲשֶׁר רַק עֵינֵי אֻמָּנִים-בּוֹנִים רָאוּ!
זִכָּרוֹן עַז יַחֲרֹט עַל לוּחַ לִבִּי,
אֶת אוֹתָם רְגָעִים מְאֻשָּׁרִים, גַּם מִמֶּרְחָק.

מִי יִתֵּן וְחֵרוּת, הַרְמוֹנְיָה וְאַהֲבָה,
יְאַחֲדוּ אֶתְכֶם בַּתָּכְנִית הַגְּדוֹלָה,
תַּחַת הָעַיִן הָרוֹאָה-כֹּל מִמַּעַל,
שֶׁל הָאַדְרִיכָל הָאֱלֹהִי הַמְהֻלָּל!
לְמַעַן תִּשְׁמְרוּ עַל הַקַּו הַיָּשָׁר,
וְתַמְשִׁיכוּ לְהִבָּנוֹת עַל פִּי חֹק הָאֲנָךְ,
עַד אֲשֶׁר הַסֵּדֶר הַמֵּאִיר יִזְרַח בִּמְלוֹאוֹ,
זוֹ תִּהְיֶה תְּפִלָּתִי, גַּם מִמֶּרְחָק.

וּלְךָ, הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲשֶׁר מַעֲלוֹתֶיךָ דּוֹרְשׁוֹת, (הערה: פנייה לנשיא הגדול)

בְּצֶדֶק, לַעֲנֹד אֶת הָעִטּוּר הַגָּבוֹהַּ מִכֹּל!
יְבָרְכוּ הַשָּׁמַיִם אֶת שִׁמְךָ הָאָצִיל וְהַמְּכֻבָּד,
הַיָּקָר לַבְּנִיָּה הַחָפְשִׁית וּלְסְקוֹטְלַנְד!
בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה הַרְשֵׁה לִי כָּאן,
כַּאֲשֶׁר תִּתְכַּנְּסוּ כֻּלְּכֶם מִדֵּי שָׁנָה,
הֲרָמַת כּוֹסִית אַחַת, אֲנִי מְבַקֵּשׁ זֹאת בְּדִמְעָה
לְחַיָּיו, שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַנִּמְצָא הַרְחֵק.