בעקבות המיסטריות של הקדמונים: האנטיקווארים שהציתו את הבנייה החופשית בראשיתה

 

בעקבות המיסטריות של הקדמונים: האנטיקווארים שהציתו את הבנייה החופשית בראשיתה

ארבע לשכות לונדוניות קטנות שהתכנסו בפונדקים צנועים בשנת 1717 לא נראו, במבט ראשון, כראשיתה של תמורה עולמית רחבת היקף. שלוש שנים שקטות למדי חלפו ללא תהודה יוצאת דופן, אך אז אירע זינוק מרשים: מתוך אותן ארבע לשכות ראשוניות צמח המסדר במהירות, וברשימה החקוקה – Engraved List of Lodges (לוחות תחריט נחושת רשמיים שהפיקה הלשכה הגדולה באנגליה החל מ-1723/1725, ובהם תועדו שמות הלשכות, סמלי הפונדקים שבהם התכנסו ומיקומן הגאוגרפי) התמונה מופיעה בפוסטים קודמים – משנת 1725, נמנו כבר שישים וארבע לשכות פעילות! חמישים מהן פעלו בלונדון עצמה, והיתר נפוצו בערי שדה ברחבי אנגליה – מבריסטול ובאת' ועד נוריץ' וצ'סטר. מה הצית לפתע את סקרנותם של המשכילים הבריטים באותן שנים?

התשובה טמונה במפגש מרתק בין מורשת הבונים לבין האופנה האינטלקטואלית שסחפה את אנגליה של תחילת המאה ה-18: תחום עיסוקם של האנטיקווארים (Antiquaries – חוקרים, מלומדים ואספנים שעסקו בתיעוד שרידים, מונומנטים, כתבי יד ומנהגים עתיקים, עיסוק שהיווה את הבסיס המדעי ללידת הארכיאולוגיה המודרנית). במקביל להקמת הלשכה הגדולה – Grand Lodge (הגוף המנהלי והריבוני העליון המאגד ומנחה את הלשכות הסמליות תחת שיפוטו) – קמה בלונדון "החברה לחקר עתיקות" (Society of Antiquaries), שרבים מחבריה מצאו עניין עמוק במסדר הבונים החופשיים.

אחת הדמויות הבולטות והססגוניות באותה תקופה היה ד"ר ויליאם סטוקלי בתמונה (Dr. William Stukeley) – רופא, איש כמורה ואנטיקוואר נלהב. ביומנו האישי תיעד סטוקלי את קבלתו למסדר ב-6 בינואר 1721 בפונדק Salutation Tavern שברחוב טוויסטוק בלונדון. ברישום זה הותיר הערה מפורסמת ומעוררת מחלוקת: הוא טען כי היה "האדם הראשון שהתקבל לבנייה החופשית בלונדון זה שנים רבות", וכי היה קושי של ממש למצוא די אחים שיערכו את טקס הקבלה. עוד באותה שנה, ב-27 בדצמבר 1721, קידש לשכה חדשה בפונדק Fountain Tavern ושימש בה כנשיא לשכה – Master (בונה חופשי בדרגת רב-בונה המכהן כראש הלשכה והאחראי על הובלת הטקסים והכוונת הלימוד הפילוסופי).

חוקרי המסדר מציינים כי סטוקלי, שהיה ידוע בלשונו הציורית ובנטייתו להפרזות דרמטיות, ככל הנראה הפריז בתיאור בדידותו; סביר להניח שנקלע לערב שאינו מן המניין או שחוסר ניסיונו כטירון הוביל אותו למסקנה נמהרת. אך המניע האמיתי שהביא אותו ואת בני חוגו אל שערי הלשכה הוא לב העניין: סטוקלי הודה בגילוי לב כי סקרנותו הובילה אותו להתקדש אל תוך סודות המסדר מאחר שחשד כי טמונים בו שרידי המיסטריות של הקדמונים – Mysterys of the Ancients (המסורות, הטקסים ובתי המסתורין הפילוסופיים של העולם העתיק, דוגמת מסתרי אלאוסיס ומצרים העתיקה).

סטוקלי מצא בלשכות מענה עמוק לחיפושיו הרוחניים; הוא חיבר חיבורים על אותן מיסטריות, ובהמשך דרכו אף ייסד לשכה חדשה בעיר גרנתהם שפעלה במשך שנות שהותו שם. עבור האנטיקווארים של עידן הנאורות, הבנייה החופשית לא הייתה מפגש חברתי בלבד, אלא מרחב חי ותוסס שבו יכלו לחקור סמלים, להחיות מורשת מוסרית עתיקה ולגשר בין כלי הבנייה המעשיים לבין חוכמת הדורות.

מחקר ותובנות היסטוריות (Historical & Modern Research)

המחקר ההיסטורי המודרני, לרבות עבודותיו של סטיוארט פיגוט (Stuart Piggott), מעריך את ויליאם סטוקלי כאחד מחלוצי הארכאולוגיה המדעית בזכות עבודת השדה המדויקת שלו באתרים כמו סטונהנג' ואווברי, לצד היותו הוגה בעל נטייה רומנטית וספקולטיבית לעולם הדרואידים והפולחנים הקדומים.

במקביל, המחקר ההיסטורי-מסוני של אסכולת לשכת Quatuor Coronati מפריך את טענתו המילולית של סטוקלי לפיה המסדר בלונדון "דעך" עד לקבלתו. תיעוד ארכיוני מוכיח כי הלשכות פעלו ברציפות וקיבלו חברים חדשים גם בשנים 1717–1721. עם זאת, חשיבות עדותו של סטוקלי אינה בדיוק במספרים, אלא בכך שהיא משקפת ממקור ראשון את המניע העיקרי למעבר מ"בנייה מעשית" (Operative) ל"בנייה ספקולטיבית" (Speculative): הנהירה של אנשי מדע, רופאים, חברי "החברה המלכותית" (Royal Society) ואנטיקווארים אל הלשכות בחיפוש אחר רציפות רוחנית, מוסרית ואינטלקטואלית עם המיסטריות של העולם הקדום.

סטוקלי והאנטיקווארים של המאה ה-18 נמשכו אל הלשכה בחיפוש אחר שרידי ה"מיסטריות של הקדמונים". מה לדעתכם מושך כיום אנשי מחקר, מדע והגות אל שערי הבנייה החופשית – החיפוש אחר עומק סמלי ופילוסופי שאינו קיים במרחב החילוני המודרני, או דווקא הצורך במפגש אנושי אותנטי, סובלני ורב-דורי?