אבירות בשדה הקרב: יום מדליית הכבוד והאח אודי מרפי 🎖️⚔️

בירות בשדה הקרב: יום מדליית הכבוד והאח אודי מרפי 🎖️⚔️

היום, 25 במרץ, אנו מציינים את יום מדליית הכבוד הלאומי בארצות הברית. ביום זה אנו מוקירים את אלו שהפגינו גבורה יוצאת דופן, אומץ לב והקרבה עצמית עילאית למען חבריהם ולמען החירות, הרבה מעבר לדרישות התפקיד.

האח שבחרנו לציין היום הוא אודי מרפי (Audie Murphy), החייל המעוטר ביותר בתולדות הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. מרפי (1925–1971) נתקבל לבנייה החופשית בשנת 1955 בלשכת צפון הוליווד מספר 542 (North Hollywood Lodge No. 542) בקליפורניה. הגבורה המדהימה שהובילה לבחירתו התרחשה בינואר 1945 בכיס קולמר (Colmar Pocket) בצרפת: מרפי, אז רק בן 19 ופצוע ברגלו, טיפס על משחית טנקים מסוג M10 (M10 tank destroyer) בוער שעמד להתפוצץ בכל רגע, והשתמש במקלע הכבד שלו כדי להדוף לבדו פלוגה שלמה של חיילים גרמנים במשך שעה שלמה. לאחר שהתחמושת שלו נגמרה, הוא ירד מהמשחית הבוער ולמרות פציעתו, הוביל את אנשיו למתקפת נגד מוצלחת ששברה את קווי האויב. על פעולה זו הוענקה לו מדליית הכבוד.

גבורתו העילאית של מרפי מול כוחות העריצות הנאצית מתחברת באופן ישיר למהותה של הדרגה ה-30 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת אביר קדוש (Knight Kadosh). בדרגה זו אנו עוסקים במאבק הבלתי מתפשר בעריצות, באומץ לב מוסרי ופיזי, ובחובה להגן על החירות ועל החלשים גם לנוכח סכנה אישית עצומה. מרפי גילם בחייו את רוח האבירות של לוחם הצדק המודרני שניצב מול האופל.

כשולייה (Entered Apprentice) במערכת החיים, הוא השתמש באנך (Plumb) של אומץ חסר פשרות כדי לעמוד זקוף על טנק בוער מול אש האויב, ובישר זווית (Square) של נאמנות מוחלטת לחבריו לנשק. הוא ראה בכל החיילים שלצידו אחים העומדים על אותו פלס (Level). בעזרת כוח רצונו האדיר, הוא הפך את האבן גוויל (Rough Ashlar) של ילדות קשה ועוני מרוד בטקסס לאבן גזית (Perfect Ashlar) של מורשת היסטורית, המאירה באור (Light) את דרכם של לוחמים בכל העולם.

ב-25 במרץ 1867 נולד הפסל האמריקאי המפורסם גאצון בורגלום (Gutzon Borglum). בורגלום, שהיה אגב בונה חופשי בעצמו, הוא האמן שחצב את הפסלים המונומנטליים בהר ראשמור (Mount Rushmore). סגנונו מתאפיין בחציבת אבן אדירת ממדים, הירואית ונצחית – מושלם לגיבור לאומי ולסמלי הבנייה החופשית! 

איש הרנסנס שכתב את החוקה: הסודות של "תקנוני שואו" (1598-1599) 📜📐

איש הרנסנס שכתב את החוקה: הסודות של "תקנוני שואו" (1598-1599) 📜📐

אחרי שדיברנו על הלשכות המתמדות ועל כניסתם של חברי הכבוד, אנחנו מגיעים לרגע שבו הכל הוסדר בחוק: תקנוני שואו (The Schaw Statutes) – המסמכים מ-1598 ו-1599, שהם למעשה מהחוקות הכתובות העתיקות ביותר של עולם הבנייה.

מי היה ויליאם שואו? 👑 ויליאם שואו (William Schaw) לא היה פועל אבן מחוספס. הוא נולד ב-1550, גדל בקרבת חצר המלוכה הסקוטית, הפך לאדם משכיל מאוד ולשר העבודות הראשי (Master of Works) של מלך סקוטלנד. הוא היה האיש החזק ביותר במדינה בכל הקשור לאדריכלות, והוא זה שלקח את הרשת המפוזרת של הלשכות והפך אותה למערכת היררכית מאורגנת.

חוקי המשחק: התקנון הראשון (1598) ⚖️ התקנון הראשון של שואו עשה סדר קפדני. הנה כמה מהחוקים שהוא קבע:

• מסלול הכשרה מפרך: שבע שנות חניכות, ולאחריהן עוד שבע שנים של עבודה כפועל כדי להפוך לחבר מן המניין (Fellow Craft).

• בטיחות קודמת לכל: מנהל עבודה (Master) שיקים פיגומים רעועים וייגרם נזק – ייקנס ותישלל ממנו הזכות לנהל עבודות.

• אחוות אחים: אסור "לגנוב" עבודה או פרויקט מאח אחר, ויש חובה לדווח ולפתור סכסוכים בתוך 24 שעות בתוך הלשכה.

• סדר ונוכחות: אין קבלת חבר חדש בלי נוכחות של לפחות שישה מנהלי-עבודה (Masters) ושני חניכים (Entered Apprentices).

סדר ההיררכיה: התקנון השני (1599) 🏰 התקנון השני היה פוליטי ואסטרטגי יותר. שואו חילק בו את הכוח האזורי: הוא אישר רשמית שאדינבורו (Mary's Chapel) היא הלשכה "הראשונה והעיקרית" בסקוטלנד. הלשכה המפורסמת של קילווינינג (Kilwinning) הוגדרה כשנייה, ולשכת סטרלינג (Stirling) כשלישית. הוא גם קבע דמי כניסה מוסדרים – למשל, חבר חדש נדרש לשלם לא רק לקופת הלשכה, אלא גם לממן סעודה חגיגית וזוג כפפות.

האם היה בתקנון סוד נסתר? 🤫 רוב התקנון כתוב כמו חוזה מודרני וקפדני של איגוד מקצועי. אבל יש בו דרישה אחת שמציתה את הדמיון עד היום: שואו דרש שהבנאים ייבחנו ויבדקו לא רק על כישוריהם המעשיים באבן, אלא גם על "אמנות האומנות"The art of memorie and science thairof שלהם ועל "זיכרון עתיק" ("ancient memorie"). למה הוא התכוון? חלק מההיסטוריונים טוענים שמדובר רק בבקיאות בחוקי הגילדה. אבל אחרים משוכנעים שזהו הרמז הכתוב הראשון לכך שהבנאים נדרשו לשנן בעל-פה מסורות, מילים, וסודות אזוטריים שאסור היה להעלות על הכתב.

כך או כך, ויליאם שואו לקח מקצוע מפוזר וארגן אותו למוסד בעל חוקים, מסורת ומבנה – יסודות שמלווים את המסדר שלנו עד עצם היום הזה.

לנצח את הגלים: יום המים והאח מת'יו וב 🌊🏊‍♂️

🏊‍♂️לנצח את הגלים: יום המים והאח מת'יו וב 🌊

היום, 22 במרץ, אנו מציינים את יום המים הבינלאומי (World Water Day), החל ברחבי העולם (International). זהו יום המוקדש ליסוד החיים העוצמתי ביותר בטבע, ולפעמים – ליכולת של רוח האדם להתמודד מול איתניו.

האח שבחרנו לציין היום קשור למים יותר מכל אדם אחר בתקופתו – קפטן מת'יו וב (Captain Matthew Webb). וב (1848–1883) היה ימאי אנגלי  שניפץ את גבולות היכולת האנושית כאשר הפך ב-1875 לאדם הראשון בהיסטוריה שחצה בשחייה את תעלת למאנש (English Channel), במסע מפרך של 21 שעות ו-45 דקות בלב ים קפוא וללא עזרי ציפה. באופן מדהים (ואולי לא מקרי!), הוא נתקבל לבנייה החופשית בלשכה הנושאת את שמו של אל הים – לשכת נפטון מספר 22 (Neptune Lodge No. 22) בלונדון (London).

מאבקו ההרואי של וב בגלים וחוסנו הנפשי מתחברים עמוקות לדרגה ה-32 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת נסיך נשגב של הסוד המלכותי (Sublime Prince of the Royal Secret). בדרגה זו אנו למדים על המאבק הפנימי של האדם מול סערות החיים, ועל כך שהניצחון האמיתי טמון באיזון, התמדה ושליטה פנימית. וב הוכיח שבאמצעות משמעת ואמונה, רוח האדם יכולה לחצות גם את המים הסוערים ביותר.

ב-22 במרץ 1599 נולד צייר הבארוק הענק סר אנתוני ואן דייק (Anthony van Dyck).
השתמשנו בסגנון המלכותי, הדרמטי והחגיגי שלו.

21 במרץ, אנו חוגגים את יום השירה הבינלאומי - האח רובי בארנס

 

היום, 21 במרץ, אנו חוגגים את יום השירה הבינלאומי (World Poetry Day) ברחבי העולם (International). יום זה מוקדש ליכולת של המילים לגעת בנימי הנפש, לגשר על פערים ולהביע את הרעיונות העמוקים ביותר של האנושות.

האח שבחרנו לציין היום הוא רוברט ברנס (Robert Burns). ברנס (1759–1796), המשורר הלאומי של סקוטלנד (Scotland), נתקבל לבנייה החופשית ב-1781 בלשכת סנט דייוויד (St. David Lodge No. 174), ולימים הוכתר רשמית כ"משורר החצר" (Poet Laureate) של הלשכה ההיסטורית קנונגייט קילווינינג (Canongate Kilwinning No. 2) באדינבורו (Edinburgh).

שיריו של ברנס הם פסקול הבנייה החופשית. בשירו המפורסם "אדם הוא אדם בכל זאת" (A Man's a Man for a' That), הוא מזקק את רעיון השוויון המסוני וקובע שהתארים החיצוניים והעושר הם רק "החותמת על המטבע, אך האדם עצמו הוא הזהב". מסר זה מהדהד באופן מוחלט את סודותיה של הדרגה ה-32 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת נסיך נשגב של הסוד המלכותי (Sublime Prince of the Royal Secret), שבה אנו למדים כי אהבת האדם והאיזון הפנימי הם הסוד האמיתי.

בשירו "הפרידה" (The Farewell), שכתב לאחיו בלשכה, הוא פונה אל האחים הנפגשים על הישר זווית (Square) ונפרדים על הפלס (Level). גם השיר המפורסם בעולם, "זמנים עברו / הימים ההם" (Auld Lang Syne), מושר עד היום בלשכות רבות ברחבי העולם כאשר האחים עומדים בשרשרת האחווה (Chain of Union) ומשלבים ידיים.

כשולייה (Entered Apprentice) של כתיבה, ברנס השתמש באנך (Plumb) של האמת כדי לחשוף צביעות חברתית. בעזרת המחוגה (Compasses) של הלב הוא הקיף את כל בני האדם באהבתו. מילותיו חצבו באבן גוויל (Rough Ashlar) של החברה המעמדית, והותירו לנו אבן גזית (Perfect Ashlar) של שירה שממשיכה להאיר באור (Light) את הלשכות בכל רחבי העולם.

 

הפרידה (לאחי לשכת סנט ג'יימס, טרבולטון)
The Farewell. To the Brethren of St. James's Lodge, Tarbolton

הֱיוּ שָׁלוֹם! פְּרִידָה חַמָּה מִלֵּב אוֹהֵב!
אַחַי הַיְּקָרִים לְקֶשֶׁר הַסּוֹד!
אַתֶּם, הַמְּעַטִּים, הַמּוּאָרִים וְהַמְּבֹרָכִים,
רֵעַי לְשִׂמְחַת הָאַחֲוָה!
הֲגַם שֶׁאֶל אַרְצוֹת נֵכָר עָלַי לִנְדֹּד,
בְּעִקְבוֹת כַּדּוּר הַמַּזָּל הַחֲמַקְמַק,
בְּלֵב נָמֵס וְעַיִן דּוֹמַעַת,
אֶזְכֹּר אֶתְכֶם תָּמִיד, גַּם מִמֶּרְחָק.

לֹא פַּעַם פָּגַשְׁתִּי בַּחֲבוּרַתְכֶם,
וּבִלִּיתִי לֵילוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וָחַג;
לֹא פַּעַם, עֻטַּרְתִּי בַּסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה, (הערה: התייחסות להיותו נשיא הלשכה)
וְיָשַׁבְּתִּי בְּרֹאשׁ בְּנֵי הָאוֹר:
וּבְשֵׁם אוֹתוֹ הִירוֹגְלִיף מֵאִיר, (הערה: התייחסות לאות G שכבמזרח)
אֲשֶׁר רַק עֵינֵי אֻמָּנִים-בּוֹנִים רָאוּ!
זִכָּרוֹן עַז יַחֲרֹט עַל לוּחַ לִבִּי,
אֶת אוֹתָם רְגָעִים מְאֻשָּׁרִים, גַּם מִמֶּרְחָק.

מִי יִתֵּן וְחֵרוּת, הַרְמוֹנְיָה וְאַהֲבָה,
יְאַחֲדוּ אֶתְכֶם בַּתָּכְנִית הַגְּדוֹלָה,
תַּחַת הָעַיִן הָרוֹאָה-כֹּל מִמַּעַל,
שֶׁל הָאַדְרִיכָל הָאֱלֹהִי הַמְהֻלָּל!
לְמַעַן תִּשְׁמְרוּ עַל הַקַּו הַיָּשָׁר,
וְתַמְשִׁיכוּ לְהִבָּנוֹת עַל פִּי חֹק הָאֲנָךְ,
עַד אֲשֶׁר הַסֵּדֶר הַמֵּאִיר יִזְרַח בִּמְלוֹאוֹ,
זוֹ תִּהְיֶה תְּפִלָּתִי, גַּם מִמֶּרְחָק.

וּלְךָ, הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲשֶׁר מַעֲלוֹתֶיךָ דּוֹרְשׁוֹת, (הערה: פנייה לנשיא הגדול)

בְּצֶדֶק, לַעֲנֹד אֶת הָעִטּוּר הַגָּבוֹהַּ מִכֹּל!
יְבָרְכוּ הַשָּׁמַיִם אֶת שִׁמְךָ הָאָצִיל וְהַמְּכֻבָּד,
הַיָּקָר לַבְּנִיָּה הַחָפְשִׁית וּלְסְקוֹטְלַנְד!
בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה הַרְשֵׁה לִי כָּאן,
כַּאֲשֶׁר תִּתְכַּנְּסוּ כֻּלְּכֶם מִדֵּי שָׁנָה,
הֲרָמַת כּוֹסִית אַחַת, אֲנִי מְבַקֵּשׁ זֹאת בְּדִמְעָה
לְחַיָּיו, שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַנִּמְצָא הַרְחֵק.

 

האצילים, "הבנאים בידיים יבשות" והחניכה הצבאית ששינתה את ההיסטוריה 👑⚔️

 המיתוס הנפוץ ביותר בעולם הבנייה החופשית הוא שהמעבר מבנאים "מעשיים" (אופרטיביים) לבנאים "עיוניים" (ספקולטיביים) קרה באנגליה סביב שנת 1717, ומשם הופץ לעולם. אבל המסמכים ההיסטוריים מראים מציאות אחרת לחלוטין: הלשכות הסקוטיות קיבלו לשורותיהן חברים שאינם פועלי בניין יותר ממאה שנים לפני שהאנגלים בכלל הקימו את הלשכה הגדולה שלהם! סקוטלנד, מסתבר, הייתה החלוצה האמיתית של שילוב אנשי רוח ואצולה במסדר.

אחרי שהבנו כיצד הלשכות הסקוטיות שלטו ביד רמה על מקצוע הבנייה, עולה שאלה מסקרנת: אם הן היו כל כך נוקשות ומקצועיות, איך קרה שפתאום התחילו להצטרף אליהן אנשים שמעולם לא החזיקו פטיש ואזמל?

האליטה נכנסת ללשכה 📜

כבר מתקופת הרפורמציה, הלשכות הסקוטיות החלו לפתוח את דלתותיהן בפני אריסטוקרטים ואנשי רוח שכנים כ"חברי כבוד" (Honorary Members). הקשר עם האליטה היה עמוק וטבעי.

משפחות אצולה, כמו משפחת מונטגומרי, קיימו קשרים הדוקים עם לשכת קילווינינג. במסמכים המפורסמים הידועים כ"תעודות סנט קלייר" (St Clair Charters), לורד רוזלין ויורשיו אף הוגדרו כפטרונים ומפקחים של המקצוע כולו.

ולא מדובר היה רק בלורדים; רישומים מראים שרבים מאלה שהחזיקו ב"מילת הבנאי" הסודית היו למעשה שרים בכנסייה ופרופסורים. לשכת "מריז צ'אפל" (Mary's Chapel) באדינבורו, למשל, קיבלה אליה חבר כבוד ממשפחת בוזוול (Boswell) המפורסמת כבר בשנת 1600.

"בנאים בידיים יבשות" (ותשלום כפול!) 💰

איך קראו לאותם חברי כבוד עשירים? הלשכות העניקו להם כינויים מעניינים כמו "ג'נטלמנים בנאים" (Gentlemen Masons), "בנאים גיאומטיים" (Geomatic Masons), או בכינוי הציורי מכולם: "בנאים בידיים יבשות" (Dry-handed Masons) – רמז לכך שידיהם מעולם לא התלכלכו באבק הגרניט.

אבל ליוקרה הזו היה מחיר, תרתי משמע. הלשכות זיהו את הפוטנציאל הכלכלי וגבו מאותם חברי כבוד דמי כניסה גבוהים בהרבה. אפילו בשלב מאוחר יחסית, בשנת 1740, לשכת סקון ופרת' (Scoon and Perth) גבתה מפועל אופרטיבי 10 שילינג עבור כניסה, אך חייבה "בנאי בידיים יבשות" ב-20 שילינג – מחיר כפול לחלוטין!

החניכה ההיסטורית (בזמן מצור צבאי) ⛺🏴

הסיפור המרתק והדרמטי מכולם התרחש בשנת 1641, והוא שובר כל מוסכמה היסטורית.

הצבא הסקוטי פלש לאנגליה והטיל מצור על העיר ניוקאסל. תוך כדי המערכה הצבאית, קבוצת חברים מלשכת "מריז צ'אפל" ששירתו בצבא, התכנסו מחוץ לגבולות סקוטלנד וקיימו פגישת לשכה יוצאת דופן על אדמת אנגליה.

באותו אוהל צבאי, נתקבל ונחנך לבנייה החופשית רוברט מוריי (Robert Moray), קצין אפסנאות ראשי בצבא הסקוטי (שלימים הפך לסר רוברט מוריי, ממייסדי החברה המלכותית למדעים).

קבלתו אושרה לאחר מכן רשמית על ידי נשיא הלשכה באדינבורו. האירוע הזה נכנס לדפי ההיסטוריה: זוהי הפעם הראשונה אי פעם שבה אדם שאינו בנאי במקצועו נחנך לבנייה החופשית על אדמת אנגליה – והדבר נעשה, למרבה האירוניה, דווקא על ידי לשכה סקוטית צבאית!

לרכוב אל החופש: יום החופש והאח טום מיקס 🤠 מוזה

 היום, 16 במרץ, אנו מציינים את חופש המחשבה והתנועה. אין דמות שמסמלת את המרחבים הפתוחים ואת חירות הפרט יותר מאשר הבוקר (Cowboy) הקולנועי הראשון.

טום מיקס (Tom Mix). מיקס (1880–1940) היה כוכב הראינוע הגדול ביותר של ז'אנר המערבונים, האיש שהגדיר את דמות הגיבור האמריקאי על המסך. הוא נחנך לבנייה החופשית בשנת 1925 בלשכת יוטופיה (Utopia Lodge No. 537) בלוס אנג'לס (Los Angeles), ולימים הגיע לדרגה ה-32 בנוסח הסקוטי (Scottish Rite).

חייו של מיקס, כמי שגילם דמויות המגינות על הצדק במרחבי הפרא, מתחברים ללקחי הדרגה ה-32 בנוסח הסקוטי – דרגת נסיך נשגב של הסוד המלכותי (Sublime Prince of the Royal Secret). בדרגה זו אנו למדים על הניצחון של הרוח על היצרים ועל החובה להגן על החירות כערך עליון. מיקס, על סוסו הנאמן "טוני" , סימל את הבונה השולט בעולמו הפנימי ורוכב לעבר האור.

כשולייה (Entered Apprentice) של המערב הפרוע, הוא השתמש בישר זווית (Square) של המוסר כדי להבחין בין טוב לרע, ובאנך (Plumb) של היושרה כדי לעמוד איתן מול הסכנות. הוא ראה בכל עיירה חדשה אבן גוויל (Rough Ashlar) שיש להכניס בה סדר וחוק, והפך את דמות הבוקר לאבן גזית (Perfect Ashlar) של אבירות מודרנית. על הפלס (Level) של המרחבים הפתוחים, הוא הראה לנו שחופש אמיתי מגיע עם אחריות גדולה.

15 במרץ - יום הנאום העולמי - סר וינסטון צ'רצ'יל

 יום, 15 במרץ, אנו מציינים את יום הנאום העולמי (World Speech Day) ברחבי העולם (International). יום זה חוגג את הרטוריקה – אחת משבע האמנויות והמדעים החופשיים הנלמדים במסדר – ואת כוחן של מילים לעורר השראה, לאחד ולשנות את המציאות.

האח שבחרנו לציין היום הוא סר וינסטון צ'רצ'יל (Sir Winston Churchill). צ'רצ'יל (1874–1965), שכיהן כראש ממשלת בריטניה (United Kingdom) והנהיג את העולם החופשי בשעותיו האפלות ביותר, נתקבל לבנייה החופשית בשנת 1901 בלשכת סטדהולם (Studholme Lodge No. 1591) בלונדון (London). בעזרת נאומיו האלמותיים, הוא ידע לנסוך תקווה ולהאיר את הדרך גם בתוך החושך המוחלט.

בבנייה החופשית, הרטוריקה נלמדת בדרגת חבר-בנאי (Fellowcraft), אך כוחה של המילה מתחבר עמוקות ללקחי הדרגה ה-14 של הנוסח הסקוטי (Scottish Rite) – דרגת רב-אמן מושלם (Perfect Elu). בדרגה זו אנו מחפשים אחר "המילה האבודה" (The Lost Word) ומבינים שביטוי האמת הוא הכלי החזק ביותר נגד בורות ועריצות. צ'רצ'יל השתמש במילים ככלי נשק של אור.

הוא ניצב מול סכנת השמדה חסרת תקדים, אך בעזרת האנך (Plumb) של האומץ והישר זווית (Square) של המוסר, הוא סירב להיכנע. כל נאום שלו חצב באבן גוויל (Rough Ashlar) של הפחד, והפך אותה לאבן גזית (Perfect Ashlar) של נחישות איתנה. הוא איחד אומה שלמה ובעלות ברית רבות על אותו פלס (Level) של גורל משותף, והוכיח שוב שכאשר האמת נאמרת בקול רם, היא יכולה להפוך את כיוון ההיסטוריה.

ב-15 במרץ 1943 נולד מארטון וארו (Márton Váró), פסל הונגרי-אמריקאי נודע, המפורסם ביצירת פסלי ענק מונומנטליים מאבן שיש קרארה (Carrara marble). עבורנו כבונים העובדים באבן, סגנון של פיסול שיש פיזי, לבן וטהור, הוא הסגנון המושלם ליצירת דמותו של המנהיג!

#בנייה_חופשית #יום_הנאום_העולמי #וינסטון_צרציל #הנוסח_הסקוטי #רבאמן_מושלם #אבן_גוויל #אבן_גזית #ישר_זווית #הפלס #האנך #רטוריקה