הקונספירציה הגדולה: האם מיסטיקנים "חטפו" את הבנייה החופשית? 🕵️‍♂️✨

 בפוסט הקודם ראינו שההיסטוריונים "היבשים" טוענים שאליאס אשמול היה סתם אספן מוזר, ושהקשר בין הבנייה החופשית למיסטיקה הוא מקרי בהחלט.

אבל יש חוקר אחד שלא הסכים לקבל את זה. שמו היה ארתור אדוארד וייט (A.E. Waite) – בונה חופשי, מיסטיקן, ואיש שלא פחד לחשוב אחרת.

התיאוריה: "המסורת הסודית" 🤫

בספרו המפורסם The Secret Tradition in Freemasonry, וייט מציג תיאוריה מרתקת שנקראת בקיצור "ההשתלטות".

לדעתו, המיסטיקה לא הגיעה במקרה. במאה ה-17, קבוצה של אינטלקטואלים נוצרים, שהיו חסידי קבלה ואלכימיה, זיהתה פוטנציאל בגילדות הפשוטות של הבנאים.

הם "תפסו טרמפ" על הסמלים של הבנייה (כמו הפטיש והאבן), ויצקו לתוכם משמעויות חדשות ועמוקות שמעולם לא היו שם קודם.

ההוכחה: מה אבד ומה נמצא? 🗝️

וייט מצביע על המבנה של הדרגות כהוכחה לתיאוריה שלו:

בדרגות הראשונות (הכחולות): אנחנו שומעים על אובדן – המילה שאבדה,  הסוד שמת,  העבודה שפסקה, הידע שנעלם.
בדרגות הגבוהות (שנוספו מאוחר יותר): הסוד פתאום נמצא.

לפי וייט, המיסטיקנים יצרו את הדרגות הגבוהות (כמו "הקשת המלכותית" Royal Arch) במיוחד כדי "להחזיר" את הידע הקבלי והנוצרי שהם עצמם החביאו בתוך הטקסים שלנו.

אז מי צודק? הספקנים שטוענים שזה צירוף מקרים, או וייט שטוען למזימה מיסטית מתוחכמת?

כך או כך, הכלי המרכזי שבו השתמשו אותם מיסטיקנים (לפי וייט) היה תורת הסוד היהודית – הקבלה.

וזה מוביל אותנו בדיוק לשאלה הבאה: למה שנוצרים אדוקים במאה ה-17 יתעניינו בכלל בקבלה יהודית? (על כך בפוסט הבא).

האיש שתלה עכבישים על הצוואר: האם אשמול באמת "המציא" אותנו? 🕷️📜

אם תשאלו חובבי קונספירציות איך המיסטיקה הגיעה לבנייה החופשית, האצבע תופנה כמעט תמיד לאדם אחד: אליאס אשמול (Elias Ashmole). על הנייר, הוא המועמד המושלם: הוא היה בונה חופשי (התקבל ב-1646) ובמקביל היה מכור לאלכימיה ואסטרולוגיה. אפילו ספר רוזקרוציאני מפורסם תורגם והוקדש לו אישית ב-1656 . אז הוא בטח האיש שחיבר בין העולמות, נכון?

ההיסטוריון גולד (Gould) מציע שנבדוק את העובדות הקטנות והמציקות, והן מספרות סיפור אחר לגמרי.

1.  הטיימינג לא מסתדר ⏳ הטענה שאשמול הביא את המיסטיקה ללשכה מתנפצת כשמסתכלים על לוח הזמנים. כשאשמול התקבל ללשכה בוורינגטון (Warrington) בשנת 1646, הוא בכלל לא היה מיסטיקן עדיין. רק אחרי שעזב את האזור וחזר ללונדון הוא "התחבר לאסטרולוגים" והחל לעסוק בתחום. כלומר: כשהוא נכנס ללשכה, הוא היה "נקי" מהשפעות רוזקרוציאניות.

2.  היומן השותק (35 שנים של שקט) 🤫 אם הוא זה שהפך את הבנייה החופשית למסדר פילוסופי עמוק, למה הוא לא כתב על זה? במשך 36 שנה – מהיום שהתקבל ועד ביקורו הבא בלשכה ב-1682 – אין ביומן המפורט שלו אפילו מילה אחת על בנייה חופשית!

3.  מה באמת חשבו עליו? (וסיפור העכבישים) 🕸️ אשמול היה דמות שנויה במחלוקת. סמיואל פפיס (כותב היומנים המפורסם) חשב שהוא "ג'נטלמן גאוני מאוד". לעומתו, ג'ון אוולין (איש אשכולות בעל סטנדרטים גבוהים) קרא את כתביו ופסק באכזריות: "הוא לא מלומד, אלא סתם חרוץ מאוד".
עד כמה הוא היה "מלומד"? היומן שלו משנת 1681 מספק הצצה משעשעת: כדי לרפא את עצמו מקדחת, אשמול מדווח ברצינות תהומית שהוא תלה שלושה עכבישים סביב צווארו, כדי לגרש את המחלה. האם זה האיש שעיצב את הפילוסופיה המוסרית העמוקה שלנו?

4.  הצדקה הגיעה מאוחר מדי 💖 יש הטוענים שהערכים של "עזרה לזולת" (Relief) הגיעו מהרוזקרוציאנים דרך אשמול. אבל ההיסטוריה מראה שערכי הצדקה והחסד הפכו למרכזיים בבנייה החופשית רק אחרי הקמת "הלשכה הגדולה" ב-1717. בזמן שזה קרה, אשמול שכתב על מסדר הבירית בהרחבה כבר שכב בקברו במשך 25 שנה.

 המסקנה:

נראה שאשמול היה אספן ידע סקרן, ואולי קצת מוזר, אבל הניסיון להפוך אותו ל"גשר" הסודי בין הרוזקרוציאנים לבונים החופשיים לא מחזיק מים. כנראה שהאמת ההיסטורית, כמו תמיד, מורכבת יותר.

 

כותרת: האלכימאי, הנזיר והנוסחה הסודית לזהב 📜⚗️

גרמניה של שנת 1614, ספר מסתורי יוצא לאור ומטלטל את אירופה כולה.

שמו המלא היה ארוך ומפותל: Fama Fraternitatis benedicti Ordinis Ros Crucis  "ההיסטוריה של האחווה של המסדר הראוי לשבח של צלב הוורד", אך בקיצור כולם קראו לו פשוט "הפאמה" (The Fama).

כדי להבין מה היה בספר הזה שגרם להתרגשות כזו, צריך להכיר את הסיפור שגולל בתוכו: הספר תיאר את חייו של המייסד, כריסטיאן רוזנקרויץ (ראו פוסט קודם) , נזיר שיצא למסע ארוך בארץ הקודש ובמזרח התיכון, אסף שם חוכמות עתיקות, וחזר לגרמניה כדי להקים את המסדר הסודי .

במשך עשרות שנים הספר היה נחלתם של קוראי גרמנית ולטינית בלבד. המפנה קרה בשנת 1652, כאשר הספר תורגם סוף-סוף לאנגלית. על-ידי אלכימאי מפורסם בשם תומאס ווהן (Thomas Vaughan), שנודע בכינוי הספרותי המסתורי "אאוגניוס פילאלתס" (Eugenius Philalethes). בזכות התרגום שלו, הרעיונות המיסטיים הללו זרמו לתוך אנגליה ומצאו את דרכם גם אל הבונים החופשיים של אותה תקופה.

במקור, המבנה של מסדר צלב-הורד היה צנוע ומשפחתי. החברים כינו זה את זה בתואר "אח" (Frater), והמדריך הרוחני שלהם כונה "אב" (Father). המטרה שלהם הייתה טהורה: הם הקדישו את חייהם לריפוי חולים, ונשבעו לעשות זאת בחינם (Gratis), ללא שום תמורה .

 

אולם כשהזמן עבר, והגענו לתקופתו של האח המפורסם שלנו, אליאס אשמול (Elias Ashmole) (ראו פוסטים קודמים), אופי המסדר השתנה לחלוטין. הרופאים הצנועים התחלפו בטיפוסים חדשים: "חובבי מדע", אסטרולוגים ואלכימאים. חשוב להבין – באותם ימים, האנשים הללו נחשבו לאנשי מדע רציניים ביותר.

הם כבר לא הסתפקו רק בריפוי. הם חיפשו שלושה דברים גדולים, ובראשם החומר המפורסם ביותר בהיסטוריה המיסטית, אלה היו:

1. אבן הפילוסופים (The Philosopher's Stone): החומר האגדי שבאמצעותו קיוו לבצע "טרנסמוטציה" ולהפוך מתכות פשוטות לזהב טהור .
2. אלקהסט (Alkahest): "הממיס האוניברסלי" שיכול להמיס כל חומר.
3. פנקיאה (Panacea): "התרופה האולטימטיבית לכל המחלות.

 

וכאן מגיע החלק המפתיע והציורי ביותר. האלכימאים האמינו שהדרך למצוא את האבן מוסתרת בתוך השם "רוזקרוציאן" עצמו, שאותו הם פירקו ל"טל" (Ros) ו"צלב" (Crux).

למה צלב? כי באלכימיה הצלב סימל את האור (שכן האותיות LVX מתחבאות בתוך צורתו).

אבל האור הזה הוא לא סתם תאורה. לפי האמונה של הכת הזו, האור הוא "המחזור של הדרקון האדום" (The menstruum of the red dragon) – כלומר, החומר הראשוני והפראי שממנו נוצר הזהב.

אז מה הם באמת חיפשו? הם לא חיפשו ורדים. הם היו אלכימאים שחיפשו לשלוט ב"דרקון האדום" בעזרת שילוב של טל ואור, כדי לייצר את הזהב המושלם.

כך הפכה אגדה על נזירים צנועים למרדף "מדעי" (במונחי התקופה) אחר הדרקון והזהב. ואיפה הבונים החופשיים נכנסים לתמונה? אנחנו ירשנו מהם את הסקרנות, את הסמלים, ואולי... רק אולי... את החיפוש הנצחי אחר ה-Lux.

 

 

תעלומת "צלב הוורד": האם הם האבות הרוחניים שלנו? 🌹⚰️

כשחושבים על הבונים החופשיים הראשונים במאה ה-17 - כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) -  אי אפשר שלא לשאול: מאיפה הגיע כל העומק המיסטי הזה? האם זה הגיע מהסתתים הפשוטים, או שמא ממקור אחר, מסתורי הרבה יותר?

כאן נכנסת לתמונה אגודה סודית גרמנית בשם "הרוזקרוציאנים" (The Rosicrucians), או "מסדר צלב הוורד".

האגדה על הקבר המואר🕯️

הסיפור של תנועת "צלב הורד"  מתחיל באגדה על המייסד, כריסטיאן רוזנקרויץ (Christian Rosenkreuz). מסופר שהוא היה נזיר גרמני שיצא למסע במזרח התיכון במאה ה-14, למד את סודות החכמים, וחזר לגרמניה כדי להקים אחוות סתרים.

אבל החלק הכי מעניין (ומוכר לכל בונה חופשי בדרגות המתקדמות) הוא מה שקרה לאחר מותו.

האגדה מספרת שכאשר פתחו את קברו 120 שנה לאחר מותו (בדיוק כפי שציווה: Post centum viginti annos patebo), גילו מחזה מדהים:

הגופה הייתה שלמה לחלוטין, והקמרון כולו  היה מואר באור יקרות שבקע מתוך "שמש" מלאכותית או מנורת-תמיד בתקרה.

הקשר המסוני 🤝

נשמע מוכר? הדמיון בין גילוי הקבר של רוזנקרויץ לבין אגדות מסוניות מסוימות (כמו גילוי הקמרון בדרגת ה-Royal Arch) הוא לא מקרי.

במאה ה-17, אינטלקטואלים רבים באירופה הוקסמו מהרעיונות של "צלב הוורד" – שילוב של אלכימיה, מיסטיקה ורפואה. הטענה הרווחת היא שאנשים כמו אשמול, שהיו גם בונים חופשיים וגם חובבי מיסטיקה, יצקו את התכנים הללו לתוך התבניות של הגילדות המקצועיות .

אז האם אנחנו רוזקרוציאנים בתחפושת? לא בדיוק. אבל ייתכן מאוד שהניצוץ המיסטי שהפך את הבנייה החופשית מארגון עובדים לארגון של הוגים – הגיע מאותה "אגודת ורד" מסתורית.