ג'ון אוברי: האיש שכתב את ההיסטוריה... בצד האחורי של הדף 📝🕵️‍♂️

בהיסטוריה, לפעמים הפרטים הכי עסיסיים לא נמצאים בטקסט הראשי, אלא בהערות השוליים. זה בדיוק המקרה של ג'ון אוברי (John Aubrey), חוקר עתיקות ואספן רכילויות היסטוריות מהמאה ה-17.

אוברי לא התכוון לכתוב ספר היסטוריה על הבונים החופשיים, אבל שרבוט אחד שלו בכתב יד הפך לאחת הראיות הממשיות ביותר שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הפתק על גב הדף (1691) 📅 בספרייה הבודליינית באוקספורד (Bodleian Library) שמור כתב היד של ספרו, "The Natural History of Wiltshire". אבל הקסם קורה כשהופכים את דף מספר 72. שם, בכתב ידו, אוברי שרבט תזכורת לעצמו:

"מזכר: היום... יש כינוס גדול בכנסיית סנט פול (St Paul's) של אחוות הבונים המקובלים, שבו סר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren) יואמץ כאח..."

הערה קטנה זו היא ה"אקדח המעשן" שקושר את האדריכל המפורסם לאחווה שלנו! (ראו פוסטים קודמים)

בונים "חופשיים" או "מקובלים"? 🤔  יש פרט קטן ומדהים בכתב היד של אוברי: הוא כתב בהתחלה "Free-Masons" (בונים חופשיים), ואז מחק את המילה וכתב מעליה "Accepted Masons" (בונים מקובלים (ראו תמונה) התיקון הזה מלמד אותנו המון: באותה תקופה (1691), היה חשוב לדייק ולהבדיל בין סתתים שעובדים באבן ("בונים") לבין ג'נטלמנים שהצטרפו לאחווה ("מקובלים").

מאיפה אוברי ידע על הסימנים והשבועות? 🤫  החלק המעניין באמת מופיע בדף אחר (Folio 73). שם אוברי מתאר במפורש את הסודות של האחווה. הוא כותב שהבונים "מוכרים זה לזה על ידי סימנים וסיסמאות מסוימים" (Certayn Signes & Marks and Watch-words)  ושהם נשבעים "שבועה סודיות" (Oath of Secrecy)  בטקס קבלה רשמי.

אבל איך אוברי, שלא היה בונה חופשי, ידע זאת?  הוא מגלה לנו את המקור שלו - סר וויליאם דאגדייל (Sir William Dugdale). דאגדייל היה אחד ההיסטוריונים החשובים של התקופה, ולא פחות חשוב מכך – הוא היה חמיו של הבונה החופשי המפורסם אליאס אשמול (Elias Ashmole).  כלומר, המידע שאוברי רשם הגיע הישר מהמעגלים הקרובים ביותר של הבונים החופשיים הראשונים.

לסיכום: ג'ון אוברי היה אספן של פיסות מידע. בזכות הרישומים המדויקים שלו (ושל המקור שלו, דאגדייל), אנחנו יודעים שבסוף המאה ה-17 הבנייה החופשית כבר הייתה עובדה קיימת, עם טקסי קבלה ("אימוץ"), שבועות סודיות, ולשכות הפזורות ברחבי המדינה.

הוא אולי לא היה בונה חופשי בעצמו, אבל הוא שמר את הסודות שלו טוב יותר מהסודות של אחרים...

 

האם הבנייה החופשית נולדה בגרמניה?
המיתוס של ה"שטיינמצן" 🇩🇪⚒️

לכל ילד יש את השלב שבו הוא שואל "מאיפה באתי?", וגם אנחנו, כבונים חופשיים, לא מפסיקים לחפש את השורשים שלנו. אחת התיאוריות המעניינות (והשנויות במחלוקת) ניסתה לנכס את הבכורה לאומה הגרמנית.

במשך שנים, חוקרים גרמנים טענו בלהט: "אנחנו היינו כאן קודם!". הם הצביעו על אגודות הסתתים הגרמניות של ימי הביניים, שנקראו "שטיינמצן" (Steinmetzen).

 מי היו השטיינמצן?

הם היו בנאים מוכשרים להפליא שבנו את הקתדרלות הגותיות המפוארות של מרכז אירופה. היו להם חוקים נוקשים, ארגון מסודר, ודאגה הדדית לחברים – ממש כמונו. חלק מהחוקרים אף ניסו לקשור אותם לאבירים הטמפלרים.

אז למה הם לא ה"אבות" שלנו? 🧐

למרות הדמיון החיצוני, היה חסר להם המרכיב הסודי – הניצוץ ה"ספקולטיבי".

החוקרים מצביעים על הבדל קריטי:

1. לשטיינמצן לא היו "סודות" אזוטריים או טקסים סמליים כמו שהתפתחו באיים הבריטיים.
2. הם היו איגוד מקצועי נטו, ללא המעבר הזה שבו אנשי רוח ("בונים מקובלים") מצטרפים לאחווה.

החוקר ג.ו. ספת' (G.W. Speth) סיכם זאת בעוקצנות בריטית אופיינית: "כל התיאוריה הגרמנית נבנתה על דמיון פרוע ופטריוטיות שלא במקומה".

ההודאה הגרמנית והאמת ההיסטורית 📜

בסופו של דבר, האמת ההיסטורית ניצחה. כבר בשנת 1739, אנציקלופדיה גרמנית הודתה בפה מלא כי המקור הוא באנגליה.

היום, המחקר המודרני מדייק אף יותר: בעוד שהמבנה הארגוני והלשכות הראשונות נולדו כנראה בסקוטלנד, והעושר הטקסי התפתח באנגליה – לגרמניה לא היה קשר להיווצרותנו.

אז עם כל הכבוד לדיוק הגרמני ולמבנים המפוארים שלהם – את המקבת, הסינר והרוח המסונית, קיבלנו מהאי הבריטי. 

התעלומה של סר כריסטופר רן: האדריכל הגדול או המיתוס הגדול? 🏛️📐

 

 כל מי שמבקר בלונדון מכיר את יצירת המופת שלו – קתדרלת סנט פול (St Paul's Cathedral). אבל עבורנו, הבונים החופשיים, סר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren) הוא דמות אפופת מסתורין. האם הוא באמת היה "הנשיא הגדול" (Grand Master) שלנו, או שמא מדובר באגדה אורבנית בת 300 שנה?

מי היה האיש ששיקם את לונדון? 🏗️

לפני שנצלול לתעלומה, חשוב להבין במי מדובר. סר כריסטופר רן (1633–1723) לא היה "עוד" אדריכל. הוא היה איש אשכולות, פרופסור לאסטרונומיה באוקספורד, והאיש שהקים את לונדון מחדש מהאפר לאחר השריפה הגדולה של 1666. יצירת המופת שלו, קתדרלת סנט פול, היא עד היום אחד הסמלים המובהקים של לונדון. על מצבתו בקריפטה של הקתדרלה חרוט משפט בלתי נשכח בלטינית: "קורא, אם אתה מחפש יד זיכרון – הבט סביבך". דמותו הענקית הטילה צל גדול, ולכן אין זה פלא שהבונים החופשיים רצו לנכס אותו לעצמם.

הגרסאות הסותרות של ג'יימס אנדרסון 📚

האשם העיקרי בבלבול לגבי הקשר שלו לבנייה החופשית הוא ההיסטוריון המסוני ג'יימס אנדרסון (James Anderson):

• בספר החוקה של 1723, אנדרסון מזכיר את רן רק פעמיים, ורק כ"אדריכל הגאון", מבלי לטעון כלל שהוא בונה חופשי.
• אבל בספר החוקה של 1738 (15 שנה אחרי מותו של רן), אנדרסון פתאום "נזכר" שרן היה נשיא גדול (Grand Master) במשך עשרות שנים, מ-1685 ועד 1702!

איך ייתכן שרן היה נשיא גדול, אבל הספר הרשמי הראשון של הבונים החופשיים (1723) שכח לציין זאת? 🤔

השתיקה הרועמת 🤫

יש עוד בעיות עם הגרסה המאוחרת של אנדרסון:

1. בנו של כריסטופר רן כתב ביוגרפיה מקיפה על אביו, ולא הזכיר בה ולו במילה אחת את היותו בונה חופשי.
2. כשסר כריסטופר רן נפטר ב-1723, מתוך כל ההספדים בעיתונים, רק שניים הזכירו אותו כ"בונה חופשי ראוי".

אז האם הוא היה בונה חופשי?

ככל הנראה כן, אבל לא "נשיא גדול".

ההוכחה החזקה ביותר נמצאת ביומנו של החוקר ג'ון אוברי (John Aubrey). ברשימה משנת 1691, אוברי כותב שביום מסוים תתקיים "אספה גדולה" בכנסיית סנט פול, שבה סר כריסטופר רן "יואמץ כאח" (Adopted a Brother).

המסקנה ההיסטורית:

סר כריסטופר רן היה, כמעט בוודאות, בונה חופשי ספקולטיבי שהצטרף לאחווה ב-1691. הוא היה אדריכל גאון שבנה את לונדון מחדש, אך התואר "נשיא גדול" והטענה שהוא עיצב את הטקסים שלנו הם כנראה המצאה מאוחרת שנועדה להוסיף יוקרה לאחווה הצעירה של המאה ה-18.

ועדיין, כשמביטים בכיפה של סנט פול, קשה שלא להרגיש גאווה קטנה שאדם כזה נמנה עם שורותינו.

 

היסטוריה של רן מול הבנייה החופשית

קתדרלת סט. פול

סעודה של חדי-קרן ובונים חופשיים - מה בדיחה משנת 1676 מלמדת אותנו?

🍽️🦄סעודה של חדי-קרן ובונים חופשיים -  מה בדיחה משנת 1676 מלמדת אותנו? 

לפעמים, ההוכחות ההיסטוריות המעניינות ביותר לא נמצאות במסמכים רשמיים או בפרוטוקולים כבדי ראש, אלא דווקא בשוליים – בבדיחות, בסאטירה ובחיי היום-יום של העבר. 🎭
📰בשנת 1676, יצא לאור בלונדון שבועון סאטירי ועוקצני בשם "Poor Robin's Intelligence" העיתון נהג לפרסם שעשועים (Divertisement) – מעין מודעות היתוליות שנועדו להצחיק את הציבור וללעוג לקבוצות שונות בחברה. 😂
אחת המודעות הללו תפסה את עיניהם של היסטוריונים מסוניים, והיא מספקת לנו הצצה נדירה למעמדם של הבונים החופשיים באותה תקופה.

ההזמנה הבלתי אפשרית:  המודעה מכריזה על סעודה חגיגית משותפת למספר קבוצות "מסתוריות" של אותה תקופה:

1. 🎀 הקנוניה המודרנית של הסרט הירוק
    (The Modern Green-ribbon'd Caball)
    הכוונה למועדון פוליטי (שלימים הפך למפלגה הוויגית), שחבריו נהגו לענוד סרטים ירוקים.
   
   
2. 🌹➕האחווה העתיקה של צלב הוורד
    (The Ancient Brother-hood of the Rosy-Cross)
   הרוזיקורציאנים המיסטיים -   אגודת סתרים אשר נוסדה במאה ה-15, והייתה מקושרת עם פרוטסטנטיות ולותרניות.
   
   
3. 📐החברה של הבונים המקובלים 
     (The Company of Accepted Masons)

המודעה מזמינה את כולם לסעוד יחד בפונדק דמיוני בשם "השור המעופף"  (The Flying-Bull) 🐂🪽 ברחוב שלא קיים 👑 "Wind-Mill-Crown-Street".

ומה בתפריט? המודעה מבטיחה מטעמים כיד המלך:

• 🦢🥧 פשטידות של ברבורים שחורים (Black-Swan Pies).
• 🥚🔥 ביצים של עוף החול (Poach'd Phoenixes Eggs).
• 🦄🍖 ירכיים של חד-קרן (Haunches of Unicorns).

התאריך שנקבע לסעודה? ה-31 בנובמבר – תאריך שכלל לא קיים בלוח השנה! 📅❌

למה זה חשוב לנו?

 על פניו, זוהי רק בדיחה מוצלחת על חשבונם של אנשים שנתפסו כחברי אגודות סתרים או מועדונים אקסקלוסיביים. אולם עבורנו, כבונים חופשיים, יש כאן עדות היסטורית חשובה:

1. המונח "בונים מקובלים": (Accepted Masons) השימוש במונח זה בעיתון פופולרי מוכיח שכבר ב-1676, הציבור הרחב בלונדון הכיר את ההבדל בין בנאים רגילים לבין "בונים מקובלים". (ספקולטיביים).  לא היינו צריכים להסביר מי אנחנו – כולם כבר ידעו.
2. החברה שבה אנו נמצאים: המודעה כורכת את הבונים החופשיים יחד עם קבוצות פוליטיות ומיסטיות (כמו הרוזקרוציאנים). זה מלמד אותנו שהבונים נתפסו באותה עת כחלק מהאליטה האינטלקטואלית או החברתית של לונדון, קבוצה שמעוררת סקרנות (ואולי גם קצת חשדנות) בקרב הציבור.

אז אמנם הסעודה ההיא מעולם לא התקיימה, ואף בונה חופשי לא טעם בשר חד-קרן, לפחות לא בשולחנות הלבנים שבהם אני ביקרתי לאחרונה, אך המודעה הזו משמשת עד היום כהוכחה ניצחת לכך שהבנייה החופשית הספקולטיבית כבר הייתה עובדה קיימת ומוכרת ברחובות לונדון של המאה ה-17.

אז אמנם הסעודה ההיא מעולם לא התקיימה, ואף בונה חופשי לא טעם בשר חד-קרן, לפחות לא בשולחנות הלבנים שבהם אני ביקרתי לאחרונה, אך המודעה הזו משמשת עד היום כהוכחה ניצחת לכך שהבנייה החופשית הספקולטיבית כבר הייתה עובדה קיימת ומוכרת ברחובות לונדון של המאה ה-17.
ואם בארוחה פנטסטית עסקינן מה המנה שאתם מזמינים?

העדות הפומבית הראשונה: מבטו של ד"ר רוברט פלוט (1686)

העדות הפומבית הראשונה: מבטו של ד"ר רוברט פלוט (1686) Robert PlotRobert Plot

עד כה, העדויות שלנו על הבנייה הספקולטיבית במאה ה-17 הגיעו מבפנים – מיומניו של האח אליאס אשמול (ראו פוסטים קודמים)  ומהפתקים האישיים של האח רנדל הולם (גם כן) . כעת אנו פונים לעדות החשובה לא פחות: התיאור הפומבי הראשון של האחווה בעיניו של צופה חיצוני.

העד שלנו הוא ד"ר רוברט פלוט (Dr. Robert Plot, 1640-1696), איש אקדמיה בכיר: פרופסור לכימיה באוניברסיטת אוקספורד (Oxford) והאוצר הראשון של מוזיאון אשמוליאן (Ashmolean Museum) – כן, המוזיאון שנקרא על שם חברו, אליאס אשמול.

פלוט עצמו לא היה בנאי חופשי, והוא התייחס לאחווה בספקנות אקדמית מסוימת, מה שהופך את תיאורו לאמין אף יותר.

"ההיסטוריה של הטבע של סטפורדשייר" (1686)

בספרו המקיף שפורסם ב-1686 , The Natural History of Staffordshire , סקר פלוט את כל המנהגים והתופעות במחוז סטפורדשייר (Staffordshire). בין תיאורים של צמחים ומינרלים, הוא הקדיש מספר פסקאות ל"מנהג מוזר" שלדעתו נפוץ במחוז: אגודת הבונים החופשיים (Society of Free-Masons).

התיאור שלו, אף שהוא ביקורתי קלות, מאשר כמעט כל מה שתיארנו עד כה:

ה-"חובות הקדומים": הוא מתאר כיצד בעת קבלת חבר חדש, הם מקריאים בפניו "מגילה ארוכה של קלף" (a large parchment roll) המכילה את ההיסטוריה והחוקים של המלאכה. זהו זיהוי ודאי של ה"חובות הקדומים" שדנו בהם.
סודיות וסימנים: הוא מציין שהם מחזיקים ב"סימנים סודיים מסוימים" (certain secret signes) שבאמצעותם הם מזהים זה את זה.
קבלה של ספקולטיבים: פלוט כותב בפירוש שהחברה הזו "מקבלת לשורותיה... אנשים מכל מקצוע" ו"אנשים רבי מעלה" (persons of the greatest quality).

המשמעות ההיסטורית

התיאור של פלוט הוא אבן דרך. זוהי הפעם הראשונה שהבנייה החופשית נחשפה לציבור הרחב בספר מודפס.

העדות החיצונית הזו מוכיחה שבשנת 1686 – כמעט 30 שנה לפני הקמת הלשכה הגדולה – הבנייה החופשית הספקולטיבית לא הייתה תופעה זניחה או סודית לחלוטין. היא הייתה מבוססת ומוכרת מספיק באנגליה כדי שפרופסור מאוקספורד ימצא לנכון לתעד אותה בספרו, לצד תופעות טבע ומנהגים חברתיים אחרים.

Robert Plot

ספרו של רוברט פלוט

 

לא רק אשמול: העדות של רנדל הולם 🧐📜

אליאס אשמול (Elias Ashmole) היה דמות מפתח, אך הוא לא היה לבד. כדי להוכיח שהבנייה הספקולטיבית לא הייתה מקרה בודד, אנו פונים לעד מפתח נוסף מאותה תקופה: רנדל הולם השלישי Randle Holme the Third

1627-1699. כמו אשמול, גם הולם היה חוקר עתיקות, גנאלוג ואיש אשכולות. בספרו המפורסם Academie of Armory (ספר שלטי האצולה) שפורסם ב-1688, הוא אינו מסתיר את חברותו וכותב בגאווה:

"איני יכול אלא לכבד את אחוות הבנאים... וביתר שאת, כיוון שאנוכי חבר באותה חברה הנקראת "בונים חופשיים"

I cannot but honour the Fellowship of the Masons because of its antiquity, and the more as being [myself] a member of that Society called Free-masons.

אך הראיות שהותיר הולם מרתקות אף יותר מכתביו הרשמיים...

פתק השבועה (1640-1650)

בין כתבי היד של הולם (הנמצאים כיום במוזיאון הבריטי) התגלתה פיסת נייר קטנה בכתב ידו, המתוארכת על ידי חוקרים לשנים 1640-1650 – עוד לפני חניכתו המתועדת של אשמול. בפתק נכתב (בתרגום חופשי מאנגלית עתיקה):

"ישנן מספר מילים וסימנים של בנאי חופשי... שיש לגלות לך... כפי שתשיב בפני האל ביום הדין הגדול והנורא, עליך לשמור בסוד ולא לגלותם לאיש... מלבד לנ' [הנשיא] ולעמיתים מאותה אחווה של בונים חופשיים..."

"There is seu'all words & signes of a free Mason to be revailed to y" ch as y" will answ: before God at the Great & terrible day of Judgm' y" keep Secret & not to revaile the same to any in the heares of any pson w but to the M" & fellows of the said Society of free Masons so helpe me God, xt."

זוהי עדות מדהימה. היא מוכיחה שבשנים אלו כבר התקיימו בלשכות טקסים סודיים, שבועות, סימנים ומילים, והיררכיה של בעלי תפקידים ("הנשיא והמפקחים").

הלשכה המעורבת בצ'סטר (1673)

ממצא נוסף מכתביו הוא רשימת חברים, המתוארכת לסביבות 1673, של מה שנראה כלשכה בעיר צ'סטר (Chester). הרשימה כוללת 27 שמות, כולל "רן הולם" (Ran Holme).

הניתוח של הרשימה מספק לנו הצצה נדירה להרכב של לשכה ספקולטיבית מוקדמת:

• רק כ-6 חברים היו בנאים (Masons) במקצועם.
• כ-15 חברים היו ממקצועות אחרים הקשורים לבנייה (נגרים, צבעים וכו').
• השאר, כמו הולם עצמו, היו ג'נטלמנים ספקולטיביים ללא קשר למקצוע הבנייה.

העדויות של הולם מחזקות את התיאוריה שדנו בה: הבנייה הספקולטיבית לא "החליפה" את האופרטיבית, אלא צמחה מתוכה. ג'נטלמנים כמו הולם ואשמול הצטרפו ל-"קבלה" (Acception) בתוך גילדות מקצועיות קיימות, שהיו "מעורבות" באופיין.

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #רנדלהולם #לשכתצסטר #מאה17 #כתבידעתיקים

https://archive.org/details/bim_early-english-books-1641-1700_the-academy-of-armory-_holme-randle_1693/page/366/mode/1up?q=Mason

דף מספרו של רנדל הולמס משנת 1688 

המאה של אשמול: 🔥עולם של כאוס וגילויים 🌍

 

כדי להבין מדוע אדם כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) מהפוסט הקודם חיפש משמעות באחווה סודית בשנת 1646, איננו יכולים להסתפק רק בקריאת יומנו. עלינו להבין את העולם שבו הוא חי – המאה ה-17 באנגליה, תקופה של ניגודים קיצוניים, של אלימות וגאונות, של אמונות תפלות ומדע פורץ דרך.

זו הייתה תקופה אינטלקטואלית מזהירה. שייקספיר (Shakespeare) ופרנסיס בייקון (Francis Bacon) מתו רק כשלושה עשורים קודם לכן. הפילוסופיה, האמנות והאדריכלות בזכות איניגו ג'ונס (Inigo Jones) פרחו.

אך בו בזמן, זה היה עולם מסוכן ואפל.

כאוס פוליטי ודתי

אשמול התקבל לאחווה ב-1646, בעיצומם של "ימי המרד הגדול" (The Great Rebellion) – מלחמת האזרחים האנגלית העקובה מדם. המלך צ'ארלס הראשון (Charles I) הובס והיה בדרכו למשפט ולהוצאה להורג (שהושלמה ב-1649). אנגליה הייתה קרועה בין תומכי המלך ה"קאבליירים" - (Cavaliers) לבין תומכי הפרלמנט ה-"ראונדהדס" -(Roundheads).

היציבות הדתית והחברתית התערערה לחלוטין.

מדע מול אמונות תפלות

הניגוד המדהים ביותר של התקופה היה הפער בין קדמה לאמונות קדומות.

• רק 35 שנים קודם לכן (1611), אדם הועלה על המוקד בסמית'פילד (Smithfield) באשמת כפירה.
• באותה שנה בדיוק (1611) יצאה לאור גירסת המלך ג'יימס (King James Version) המפוארת של התנ"ך.
• במקביל, ציד המכשפות היה בשיאו. משפטים והוצאות להורג אכזריות של נשים באשמת "מכירת נשמתן לשטן" היו מחזה נפוץ, ויימשכו באנגליה עוד 70 שנה!

זהו העולם שאליו נולדה הבנייה החופשית הספקולטיבית: עולם שבו אדם יכול היה בבוקר לדון בפילוסופיה רציונלית, ובערב לחשוש ממכשפות. עולם שבו מלחמות דת ואזרחים קרעו את החברה לגזרים.

בתוך הכאוס הזה, אין זה פלא שאנשים משכילים כמו אשמול חיפשו מקום מפלט – אחווה שקטה, יציבה וא-פוליטית, המבוססת על עקרונות אוניברסליים של מוסר, סדר וקידמה.

בית המלכה אדריכל איניגו ג'ונס

👇

קרומול בוחן את גופת צ'ארלס הראשון

👇

פרנסיס בייקון

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #מלחמתהאזרחיםהאנגלית #רנסאנס #נאורות