הסיפור שטרם נכתב: האם "החוליה החסרה" עדיין מסתתרת בעליית גג? 📚🕵️‍♂️

לאורך כל הפוסטים האחרונים סקרנו מסמכים עתיקים מהמאה ה-17, אבל האמת חייבת להיאמר: התמונה שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית היא עדיין חלקית. ישנו "סיפור בתוך סיפור" שאנחנו מתים לקרוא, אבל הוא נעלם בערפל הזמן. פתגם רומי עתיק אומר: "האות הכתובה נשארת, המילה המדוברת מתה" (Litera scripta manet, verbum imbelle perit).

אחינו הקדמונים שמרו על סודיות בקנאות. את הדברים החשובים באמת – הטקסים, המילים, הסודות – הם העבירו מפה לאוזן. וכשדור הלך לעולמו מבלי לתעד, הידע הזה לכוארה אבד לנצח.

אבל האם יש תקווה? (התשובה היא כן!) 🕯️

רבים נטו לחשוב שכל מה שהיה אפשר למצוא כבר נמצא, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. האוצרות עדיין שם, מחכים שמישהו ימצא אותם.

בשנת 2000 – כן, לפני כ-25 שנה בלבד – התגלתה תגלית מדהימה בטירת קורטאצ'י (Cortachy Castle) בסקוטלנד.

בתוך תיבה נשכחת, במהלך שיפוצים, נמצא כתב יד מסוני עתיק ("Old Charge") משנת 1705, המכונה כיום "כתב היד של איירלי" (The Airlie MS). המסמך הזה שכב שם בחושך, מתחת לאפם של הדיירים, במשך 300 שנה!

המסר לאחים של ימינו:

הגילוי של "כתב יד איירלי" מוכיח שההיסטוריה שלנו עדיין נכתבת. אם מסמך משנת 1705 יכול לצוץ פתאום בשנת 2000, מי יודע מה עוד מסתתר בתיבות ישנות, בספריות פרטיות או מאחורי קירות כפולים ברחבי בריטניה?

עד שהתגלית הבאה תגיע, אנחנו נמשיך לחקור את מה שיש, לשמור על הגחלת, ולהיות חלק מהשרשרת הארוכה והמסתורית הזו.

סדרת הפוסטים הבאים תוקדש להשפעה והקשר של הרוזיקוציאנים (מסדר צלב הורד)  על הבנייה החופשית.

המסע בזמן: איך נראתה הבנייה החופשית לפני שהפכה לרשמית? (סיכום המאה ה-17) ⏳📜

לפעמים נדמה שהבנייה החופשית "נולדה" בפתאומיות בשנת 1717, עם הקמת הלשכה הגדולה. אבל כשאוספים את כל הרמזים שפיזרנו בפוסטים האחרונים, מתגלה תמונה אחרת לגמרי. המאה ה-17 לא הייתה תקופת חושך, אלא תקופה של התעוררות איטית ומרתקת.

בואו נסדר את הפאזל ההיסטורי לפי סדר כרונולוגי, ונראה איך האחווה שלנו צמחה מתוך הערפל:

📍 1621-1631: הניצנים הראשונים 🌱

הרישומים של "חברת הבונים של לונדון" (London Company of Freemasons) מראים שאנשים שאינם בנאים מתחילים להתקבל כחברים "מקובלים" (Accepted).

📍 1646: המהפך של אשמול 🎩

אליאס אשמול (Elias Ashmole) מתקבל ללשכה בוורינגטון (Warrington). זוהי העדות הברורה הראשונה ללשכה שרובה ככולה מורכבת מ"בונים ספקולטיביים" (לא פועלים).

📍 1676: התקשורת מגלה אותנו 📰

עיתון סאטירי מפרסם בדיחה על "חברת הבונים המקובלים" (Company of Accepted Masons) שמסובים לארוחה דמיונית. הציבור כבר יודע מי אנחנו.

📍 1682: הקשר לבירה 🏙️

אליאס אשמול משתתף בלשכה בלונדון (Masons Hall). הוא מציין שרוב המשתתפים הם חברים בכירים בגילדה המקצועית, מה שמוכיח שהקשר בין "הבונים הישנים" ל"בונים החדשים" עדיין הדוק.

📍 1686: המבט מבחוץ 🧐

ההיסטוריון ד"ר רוברט פלוט (Dr Robert Plot) מפרסם ספר שבו הוא חושף (וקצת מלגלג) על מנהגי הבונים, הסימנים הסודיים והכפפות. באותה שנה, החוקר ג'ון אוברי (John Aubrey) כותב על "אחוות הבונים המקובלים".

📍 1691: האדריכל הגדול 📐

ג'ון אוברי רושם ביומנו שסר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren), אדריכל קתדרלת סנט פול, עומד להיות "מאומץ" (Adopted) כאח במסדר.

📍 1698: ההתקפה הראשונה ⚠️

עלון אנונימי מופץ ברחובות לונדון ומזהיר את "כל האנשים יראי השמיים" מפני "הכת השטנית" (Devilish Sect) של הבונים החופשיים. (כן, תיאוריות הקונספירציה התחילו כבר אז!).

📍 1709: בתרבות הפופולרית ☕

המגזין המפורסם The Tatler (בעריכת Richard Steele) משתמש בביטוי "יש להם סימנים ואותות כמו לבונים החופשיים" כדי לתאר קבוצה סגורה. זהו סימן שהסודיות שלנו כבר הפכה למטבע לשון.

---

💡 עדכון מהמחקר המודרני (Modern Scholarship):

היסטוריונים בני ימינו הוסיפו שתי תובנות מרתקות לרשימה הזו, שלא היו ידועות בעבר:

1. הנס של 1646: ניתוח המשתתפים בלשכה של אליאס אשמול גילה שישבו בה יחד אויבים פוליטיים מושבעים ממלחמת האזרחים האנגלית (תומכי המלך מול תומכי הפרלמנט). זוהי הוכחה שכבר אז, הלשכה שימשה "מקום מפלט" וגשר לשלום בין יריבים.

2. האחות הגדולה מסקוטלנד: בעוד שהרשימה למעלה מתמקדת באנגליה, חשוב לזכור שבסקוטלנד כבר פעלו לשכות מסודרות עם פרוטוקולים וחוקים, כמו "תקנוני שו" (Schaw Statutes), החל מ-1598. המבנה הארגוני הגיע כנראה משם, בעוד שהעושר הטקסי והפילוסופי התפתח באנגליה.

המסקנה:

כשאנחנו מגיעים לשנת 1717, הקרקע כבר הייתה מוכנה. האי הבריטי היה זרוע בלשכות, בסימנים מוסכמים ובאנשים מכובדים שהחזיקו בתואר "בונה חופשי". הלשכה הגדולה לא המציאה את הבנייה החופשית – היא פשוט איגדה אותה.

 

אורות קטנים דולקים, אנגליה לפני "המפץ הגדול" של 1717? 🕯️🗺️

כל בונה חופשי יודע לדקלם את התאריך: 1717. השנה שבה נוסדה הלשכה הגדולה הראשונה בלונדון. אבל האם לפני כן היה חושך מוחלט? ממש לא.

כשאנחנו מפשפשים בארכיונים, אנחנו מגלים שברחבי אנגליה דלקו "אורות קטנים" – לשכות עצמאיות שפעלו עשרות שנים לפני שמישהו חשב על ארגון ארצי.

הנה כמה מהעדויות המרתקות ביותר ללשכות שפעלו ב"שטח המת" של ההיסטוריה:

1. הדוכס מלשכת צ'יצ'סטר (Chichester) 🦢

בשנת 1733, אח בשם אדוארד הול (Edward Hall) שלח מכתב ללשכה הגדולה בלונדון. במכתב הוא מספר בגאווה שהוא התקבל לבנייה החופשית 36 שנה קודם לכן (כלומר, ב-1696!) בעיר צ'יצ'סטר (Chichester).

ומי קיבל אותו? לא סתם בנאי, אלא הדוכס מריצ'מונד (Duke of Richmond) המנוח.

זוהי הוכחה מדהימה לכך שאצילים רמי מעלה ניהלו טקסים מסוניים בלשכות מרוחקות מלונדון, הרבה לפני המיסוד הרשמי. הלשכה הזו נהגה להיפגש בפונדקים בעלי שמות ציוריים כמו "הברבור" (The Swan) ו"הדולפין" (The Dolphin).

2. המרכז העתיק של יורק (York) 🏰

העיר יורק (York) תמיד טענה שהיא "מֶכָּה" של הבונים החופשיים. ואכן, יש לנו הוכחות:

·         כתב יד עתיק מ-1693 הידוע בשם York No. 4 MS מכיל כותרת בשם
 "the names of the lodge". חשוב לדייק: הכוונה כאן אינה ל"שם הלשכה", אלא לרשימה שמית של חברי הלשכה – הוכחה חזקה לכך שכבר אז היה קיים ארגון חברים מסודר ומוגדר.

·         בשנת 1705, אדם בשם סר ג'ורג' טמפסט (Sir George Tempest) עמד בראש לשכה פעילה בעיר.

הלשכה הזו הייתה חזקה במידה כזו שהיא המשיכה לפעול במקביל ללשכה הגדולה של לונדון במשך שנים רבות.

3. הניסוי של אלנוויק (Alnwick) ⚒️

בעיירה הצפונית אלנוויק (Alnwick) פעלה לשכה שהשאירה לנו פרוטוקולים מסודרים החל מ-1701.

אבל כאן יש טוויסט: זו הייתה לשכה "אופרטיבית" (מעשית) לחלוטין. בניגוד ללשכות האחרות שהחלו לקבל ג'נטלמנים ופילוסופים, הלשכה באלנוויק נשארה לשכה של סתתים עובדים ולא הפכה ללשכה ספקולטיבית מודרנית. היא משמשת לנו דוגמה חיה ל-"חוליה החסרה" בין העבר המקצועי להווה הסמלי.

המסקנה: רשת של נקודות אור ✨

בתחילת המאה ה-18, אנגליה כבר הייתה מרושתת בלשכות – מצ'סטר (Chester) ויורק (York) בצפון ועד צ'יצ'סטר (Chichester) בדרום. הן לא היו כפופות לאף גוף מרכזי, אבל הן ידעו אחת על קיומה של השנייה, והחזיקו ב"מילה", בסימנים ובסודות העתיקים.

הקרקע הייתה מוכנה לאיחוד הגדול שיגיע כמה שנים מאוחר יותר.

 

ג'ון אוברי: האיש שכתב את ההיסטוריה... בצד האחורי של הדף 📝🕵️‍♂️

בהיסטוריה, לפעמים הפרטים הכי עסיסיים לא נמצאים בטקסט הראשי, אלא בהערות השוליים. זה בדיוק המקרה של ג'ון אוברי (John Aubrey), חוקר עתיקות ואספן רכילויות היסטוריות מהמאה ה-17.

אוברי לא התכוון לכתוב ספר היסטוריה על הבונים החופשיים, אבל שרבוט אחד שלו בכתב יד הפך לאחת הראיות הממשיות ביותר שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הפתק על גב הדף (1691) 📅 בספרייה הבודליינית באוקספורד (Bodleian Library) שמור כתב היד של ספרו, "The Natural History of Wiltshire". אבל הקסם קורה כשהופכים את דף מספר 72. שם, בכתב ידו, אוברי שרבט תזכורת לעצמו:

"מזכר: היום... יש כינוס גדול בכנסיית סנט פול (St Paul's) של אחוות הבונים המקובלים, שבו סר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren) יואמץ כאח..."

הערה קטנה זו היא ה"אקדח המעשן" שקושר את האדריכל המפורסם לאחווה שלנו! (ראו פוסטים קודמים)

בונים "חופשיים" או "מקובלים"? 🤔  יש פרט קטן ומדהים בכתב היד של אוברי: הוא כתב בהתחלה "Free-Masons" (בונים חופשיים), ואז מחק את המילה וכתב מעליה "Accepted Masons" (בונים מקובלים (ראו תמונה) התיקון הזה מלמד אותנו המון: באותה תקופה (1691), היה חשוב לדייק ולהבדיל בין סתתים שעובדים באבן ("בונים") לבין ג'נטלמנים שהצטרפו לאחווה ("מקובלים").

מאיפה אוברי ידע על הסימנים והשבועות? 🤫  החלק המעניין באמת מופיע בדף אחר (Folio 73). שם אוברי מתאר במפורש את הסודות של האחווה. הוא כותב שהבונים "מוכרים זה לזה על ידי סימנים וסיסמאות מסוימים" (Certayn Signes & Marks and Watch-words)  ושהם נשבעים "שבועה סודיות" (Oath of Secrecy)  בטקס קבלה רשמי.

אבל איך אוברי, שלא היה בונה חופשי, ידע זאת?  הוא מגלה לנו את המקור שלו - סר וויליאם דאגדייל (Sir William Dugdale). דאגדייל היה אחד ההיסטוריונים החשובים של התקופה, ולא פחות חשוב מכך – הוא היה חמיו של הבונה החופשי המפורסם אליאס אשמול (Elias Ashmole).  כלומר, המידע שאוברי רשם הגיע הישר מהמעגלים הקרובים ביותר של הבונים החופשיים הראשונים.

לסיכום: ג'ון אוברי היה אספן של פיסות מידע. בזכות הרישומים המדויקים שלו (ושל המקור שלו, דאגדייל), אנחנו יודעים שבסוף המאה ה-17 הבנייה החופשית כבר הייתה עובדה קיימת, עם טקסי קבלה ("אימוץ"), שבועות סודיות, ולשכות הפזורות ברחבי המדינה.

הוא אולי לא היה בונה חופשי בעצמו, אבל הוא שמר את הסודות שלו טוב יותר מהסודות של אחרים...

 

האם הבנייה החופשית נולדה בגרמניה?
המיתוס של ה"שטיינמצן" 🇩🇪⚒️

לכל ילד יש את השלב שבו הוא שואל "מאיפה באתי?", וגם אנחנו, כבונים חופשיים, לא מפסיקים לחפש את השורשים שלנו. אחת התיאוריות המעניינות (והשנויות במחלוקת) ניסתה לנכס את הבכורה לאומה הגרמנית.

במשך שנים, חוקרים גרמנים טענו בלהט: "אנחנו היינו כאן קודם!". הם הצביעו על אגודות הסתתים הגרמניות של ימי הביניים, שנקראו "שטיינמצן" (Steinmetzen).

 מי היו השטיינמצן?

הם היו בנאים מוכשרים להפליא שבנו את הקתדרלות הגותיות המפוארות של מרכז אירופה. היו להם חוקים נוקשים, ארגון מסודר, ודאגה הדדית לחברים – ממש כמונו. חלק מהחוקרים אף ניסו לקשור אותם לאבירים הטמפלרים.

אז למה הם לא ה"אבות" שלנו? 🧐

למרות הדמיון החיצוני, היה חסר להם המרכיב הסודי – הניצוץ ה"ספקולטיבי".

החוקרים מצביעים על הבדל קריטי:

1. לשטיינמצן לא היו "סודות" אזוטריים או טקסים סמליים כמו שהתפתחו באיים הבריטיים.
2. הם היו איגוד מקצועי נטו, ללא המעבר הזה שבו אנשי רוח ("בונים מקובלים") מצטרפים לאחווה.

החוקר ג.ו. ספת' (G.W. Speth) סיכם זאת בעוקצנות בריטית אופיינית: "כל התיאוריה הגרמנית נבנתה על דמיון פרוע ופטריוטיות שלא במקומה".

ההודאה הגרמנית והאמת ההיסטורית 📜

בסופו של דבר, האמת ההיסטורית ניצחה. כבר בשנת 1739, אנציקלופדיה גרמנית הודתה בפה מלא כי המקור הוא באנגליה.

היום, המחקר המודרני מדייק אף יותר: בעוד שהמבנה הארגוני והלשכות הראשונות נולדו כנראה בסקוטלנד, והעושר הטקסי התפתח באנגליה – לגרמניה לא היה קשר להיווצרותנו.

אז עם כל הכבוד לדיוק הגרמני ולמבנים המפוארים שלהם – את המקבת, הסינר והרוח המסונית, קיבלנו מהאי הבריטי. 

התעלומה של סר כריסטופר רן: האדריכל הגדול או המיתוס הגדול? 🏛️📐

 

 כל מי שמבקר בלונדון מכיר את יצירת המופת שלו – קתדרלת סנט פול (St Paul's Cathedral). אבל עבורנו, הבונים החופשיים, סר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren) הוא דמות אפופת מסתורין. האם הוא באמת היה "הנשיא הגדול" (Grand Master) שלנו, או שמא מדובר באגדה אורבנית בת 300 שנה?

מי היה האיש ששיקם את לונדון? 🏗️

לפני שנצלול לתעלומה, חשוב להבין במי מדובר. סר כריסטופר רן (1633–1723) לא היה "עוד" אדריכל. הוא היה איש אשכולות, פרופסור לאסטרונומיה באוקספורד, והאיש שהקים את לונדון מחדש מהאפר לאחר השריפה הגדולה של 1666. יצירת המופת שלו, קתדרלת סנט פול, היא עד היום אחד הסמלים המובהקים של לונדון. על מצבתו בקריפטה של הקתדרלה חרוט משפט בלתי נשכח בלטינית: "קורא, אם אתה מחפש יד זיכרון – הבט סביבך". דמותו הענקית הטילה צל גדול, ולכן אין זה פלא שהבונים החופשיים רצו לנכס אותו לעצמם.

הגרסאות הסותרות של ג'יימס אנדרסון 📚

האשם העיקרי בבלבול לגבי הקשר שלו לבנייה החופשית הוא ההיסטוריון המסוני ג'יימס אנדרסון (James Anderson):

• בספר החוקה של 1723, אנדרסון מזכיר את רן רק פעמיים, ורק כ"אדריכל הגאון", מבלי לטעון כלל שהוא בונה חופשי.
• אבל בספר החוקה של 1738 (15 שנה אחרי מותו של רן), אנדרסון פתאום "נזכר" שרן היה נשיא גדול (Grand Master) במשך עשרות שנים, מ-1685 ועד 1702!

איך ייתכן שרן היה נשיא גדול, אבל הספר הרשמי הראשון של הבונים החופשיים (1723) שכח לציין זאת? 🤔

השתיקה הרועמת 🤫

יש עוד בעיות עם הגרסה המאוחרת של אנדרסון:

1. בנו של כריסטופר רן כתב ביוגרפיה מקיפה על אביו, ולא הזכיר בה ולו במילה אחת את היותו בונה חופשי.
2. כשסר כריסטופר רן נפטר ב-1723, מתוך כל ההספדים בעיתונים, רק שניים הזכירו אותו כ"בונה חופשי ראוי".

אז האם הוא היה בונה חופשי?

ככל הנראה כן, אבל לא "נשיא גדול".

ההוכחה החזקה ביותר נמצאת ביומנו של החוקר ג'ון אוברי (John Aubrey). ברשימה משנת 1691, אוברי כותב שביום מסוים תתקיים "אספה גדולה" בכנסיית סנט פול, שבה סר כריסטופר רן "יואמץ כאח" (Adopted a Brother).

המסקנה ההיסטורית:

סר כריסטופר רן היה, כמעט בוודאות, בונה חופשי ספקולטיבי שהצטרף לאחווה ב-1691. הוא היה אדריכל גאון שבנה את לונדון מחדש, אך התואר "נשיא גדול" והטענה שהוא עיצב את הטקסים שלנו הם כנראה המצאה מאוחרת שנועדה להוסיף יוקרה לאחווה הצעירה של המאה ה-18.

ועדיין, כשמביטים בכיפה של סנט פול, קשה שלא להרגיש גאווה קטנה שאדם כזה נמנה עם שורותינו.

 

היסטוריה של רן מול הבנייה החופשית

קתדרלת סט. פול