כותרת: האלכימאי, הנזיר והנוסחה הסודית לזהב 📜⚗️

גרמניה של שנת 1614, ספר מסתורי יוצא לאור ומטלטל את אירופה כולה.

שמו המלא היה ארוך ומפותל: Fama Fraternitatis benedicti Ordinis Ros Crucis  "ההיסטוריה של האחווה של המסדר הראוי לשבח של צלב הוורד", אך בקיצור כולם קראו לו פשוט "הפאמה" (The Fama).

כדי להבין מה היה בספר הזה שגרם להתרגשות כזו, צריך להכיר את הסיפור שגולל בתוכו: הספר תיאר את חייו של המייסד, כריסטיאן רוזנקרויץ (ראו פוסט קודם) , נזיר שיצא למסע ארוך בארץ הקודש ובמזרח התיכון, אסף שם חוכמות עתיקות, וחזר לגרמניה כדי להקים את המסדר הסודי .

במשך עשרות שנים הספר היה נחלתם של קוראי גרמנית ולטינית בלבד. המפנה קרה בשנת 1652, כאשר הספר תורגם סוף-סוף לאנגלית. על-ידי אלכימאי מפורסם בשם תומאס ווהן (Thomas Vaughan), שנודע בכינוי הספרותי המסתורי "אאוגניוס פילאלתס" (Eugenius Philalethes). בזכות התרגום שלו, הרעיונות המיסטיים הללו זרמו לתוך אנגליה ומצאו את דרכם גם אל הבונים החופשיים של אותה תקופה.

במקור, המבנה של מסדר צלב-הורד היה צנוע ומשפחתי. החברים כינו זה את זה בתואר "אח" (Frater), והמדריך הרוחני שלהם כונה "אב" (Father). המטרה שלהם הייתה טהורה: הם הקדישו את חייהם לריפוי חולים, ונשבעו לעשות זאת בחינם (Gratis), ללא שום תמורה .

 

אולם כשהזמן עבר, והגענו לתקופתו של האח המפורסם שלנו, אליאס אשמול (Elias Ashmole) (ראו פוסטים קודמים), אופי המסדר השתנה לחלוטין. הרופאים הצנועים התחלפו בטיפוסים חדשים: "חובבי מדע", אסטרולוגים ואלכימאים. חשוב להבין – באותם ימים, האנשים הללו נחשבו לאנשי מדע רציניים ביותר.

הם כבר לא הסתפקו רק בריפוי. הם חיפשו שלושה דברים גדולים, ובראשם החומר המפורסם ביותר בהיסטוריה המיסטית, אלה היו:

1. אבן הפילוסופים (The Philosopher's Stone): החומר האגדי שבאמצעותו קיוו לבצע "טרנסמוטציה" ולהפוך מתכות פשוטות לזהב טהור .
2. אלקהסט (Alkahest): "הממיס האוניברסלי" שיכול להמיס כל חומר.
3. פנקיאה (Panacea): "התרופה האולטימטיבית לכל המחלות.

 

וכאן מגיע החלק המפתיע והציורי ביותר. האלכימאים האמינו שהדרך למצוא את האבן מוסתרת בתוך השם "רוזקרוציאן" עצמו, שאותו הם פירקו ל"טל" (Ros) ו"צלב" (Crux).

למה צלב? כי באלכימיה הצלב סימל את האור (שכן האותיות LVX מתחבאות בתוך צורתו).

אבל האור הזה הוא לא סתם תאורה. לפי האמונה של הכת הזו, האור הוא "המחזור של הדרקון האדום" (The menstruum of the red dragon) – כלומר, החומר הראשוני והפראי שממנו נוצר הזהב.

אז מה הם באמת חיפשו? הם לא חיפשו ורדים. הם היו אלכימאים שחיפשו לשלוט ב"דרקון האדום" בעזרת שילוב של טל ואור, כדי לייצר את הזהב המושלם.

כך הפכה אגדה על נזירים צנועים למרדף "מדעי" (במונחי התקופה) אחר הדרקון והזהב. ואיפה הבונים החופשיים נכנסים לתמונה? אנחנו ירשנו מהם את הסקרנות, את הסמלים, ואולי... רק אולי... את החיפוש הנצחי אחר ה-Lux.

 

 

תעלומת "צלב הוורד": האם הם האבות הרוחניים שלנו? 🌹⚰️

כשחושבים על הבונים החופשיים הראשונים במאה ה-17 - כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) -  אי אפשר שלא לשאול: מאיפה הגיע כל העומק המיסטי הזה? האם זה הגיע מהסתתים הפשוטים, או שמא ממקור אחר, מסתורי הרבה יותר?

כאן נכנסת לתמונה אגודה סודית גרמנית בשם "הרוזקרוציאנים" (The Rosicrucians), או "מסדר צלב הוורד".

האגדה על הקבר המואר🕯️

הסיפור של תנועת "צלב הורד"  מתחיל באגדה על המייסד, כריסטיאן רוזנקרויץ (Christian Rosenkreuz). מסופר שהוא היה נזיר גרמני שיצא למסע במזרח התיכון במאה ה-14, למד את סודות החכמים, וחזר לגרמניה כדי להקים אחוות סתרים.

אבל החלק הכי מעניין (ומוכר לכל בונה חופשי בדרגות המתקדמות) הוא מה שקרה לאחר מותו.

האגדה מספרת שכאשר פתחו את קברו 120 שנה לאחר מותו (בדיוק כפי שציווה: Post centum viginti annos patebo), גילו מחזה מדהים:

הגופה הייתה שלמה לחלוטין, והקמרון כולו  היה מואר באור יקרות שבקע מתוך "שמש" מלאכותית או מנורת-תמיד בתקרה.

הקשר המסוני 🤝

נשמע מוכר? הדמיון בין גילוי הקבר של רוזנקרויץ לבין אגדות מסוניות מסוימות (כמו גילוי הקמרון בדרגת ה-Royal Arch) הוא לא מקרי.

במאה ה-17, אינטלקטואלים רבים באירופה הוקסמו מהרעיונות של "צלב הוורד" – שילוב של אלכימיה, מיסטיקה ורפואה. הטענה הרווחת היא שאנשים כמו אשמול, שהיו גם בונים חופשיים וגם חובבי מיסטיקה, יצקו את התכנים הללו לתוך התבניות של הגילדות המקצועיות .

אז האם אנחנו רוזקרוציאנים בתחפושת? לא בדיוק. אבל ייתכן מאוד שהניצוץ המיסטי שהפך את הבנייה החופשית מארגון עובדים לארגון של הוגים – הגיע מאותה "אגודת ורד" מסתורית.

הבנייה החופשית במרוקו: מהפכת השקיפות והיציאה מהצללים

בכתבת עומק מרתקת שפורסמה לאחרונה במגזין מארוק הבדו [Maroc Hebdo], נחשפת התפתחות משמעותית בחייהם של המסדרים המבונים בממלכה המרוקאית. העובדה שהסיקור מופיע בשבועון הנחשב למקורב לממסד ולאליטה השלטונית, מעידה על שינוי גישה מהותי ועל לגיטימציה גוברת של התנועה במדינה.

מפת המסדרים המרכזיים במרוקו

להלן פירוט הגופים המרכזיים הפועלים כיום בממלכה, כפי שנסקרו בכתבה:

1. הלשכה הגדולה של מרוקו [Grande Loge du Maroc - GLM]
   זהו הגוף הוותיק והמרכזי ביותר, שנוסד בשנת 1964. הלשכה שומרת על קשר הדוק עם הזהות הלאומית המרוקאית ונחשבת למסדר ה"אם" המקומי.
2. המזרח הגדול של מרוקו [Grand Orient du Maroc - GOM]
   מסדר המזוהה עם ערכים ליברליים וחילוניים יותר. הוא מתמקד בעיקר בשאלות פילוסופיות, חברתיות וערכיות ברוח הליברליזם המודרני.
3. הלשכה הגדולה הרגולרית של ממלכת מרוקו [Grande Loge Régulière du Royaume du Maroc - GLRRM]
   הגוף היחיד במרוקו שזוכה להכרה רשמית מהלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה [UGLE]. מסדר זה מקפיד על כללי הרגולריות השמרניים ביותר.
4. הלשכה הגדולה הנשית של מרוקו [Grande Loge Féminine du Maroc - GLFM]
   מסדר נשי ייחודי המדגיש את חשיבות שילובן של נשים בבנייה החופשית, תוך התאמה לערכי העצמה נשית בחברה המרוקאית המודרנית.
5. הלשכה הגדולה המאוחדת של מרוקו [Grande Loge Unie du Maroc - GLUM]
   מסדר השואף לייצר אחדות וחיבור בין זרמים שונים בבנייה החופשית המקומית, תוך דגש על אחווה בין-מסדרית.

המעמד המשפטי: בין סודיות לשקיפות

אחת הנקודות המעניינות בסיקור היא הבהרת המעמד המשפטי של הלשכות. במרוקו, הבנייה החופשית אינה מוגדרת כ"סודית" (האסורה על פי חוק), אלא כ"דיסקרטית".

הלשכות פועלות כחוק תחת תקנות אגודות משנת 1958, מגישות את מסמכי ההתאגדות שלהן לרשויות ומתנהלות בשקיפות מלאה מול משרד הפנים. המדינה מאפשרת את פעילותן כל עוד הן נמנעות מחתרנות פוליטית ומכבדות את ערכי המלוכה והדת. נוכחותם של אנשי מפתח מהכלכלה והממשל בין שורות הבונים מחזקת את המעמד היציב של התנועה.

לעיון בכתבה המקורית (בצרפתית):

https://www.maroc-hebdo.com/hebdos/nos-francs-macons-sortent-de-lombre

אלכימיה של המחשבה: על דבורים, בונים חופשיים ו"חשיבה מאגית"

 

אלכימיה של המחשבה: על דבורים, בונים חופשיים ו"חשיבה מאגית"

 אחים יקרים,

בעולם מודרני שסוגד ליעילות, לוגיקה ותפוקה כמותית, קל לשכוח מדוע האומנות שלנו משקיעה כל כך הרבה בטקסים, בסמלים ובמסתורין. האם מדובר רק בשימור מסורת, או שיש כאן "טכנולוגיה" רוחנית עמוקה יותר?

לאחרונה צפיתי בהרצאה מרתקת של רורי סאת'רלנד (Rory Sutherland) על מושג שהוא מכנה "אלכימיה" (Alchemy) – הכוח המפתיע של רעיונות שאינם "הגיוניים" במבט ראשון. סאת'רלנד טוען שהרציונליות והלוגיקה הן רק ה- Bronze Standard  של המחשבה האנושית, בעוד שסטנדרט הזהב ה- Gold Standard   היא החשיבה המאגית (Magical Thinking): היכולת לייצר תגובה פסיכולוגית ושינוי פנימי עמוק דרך סמלים ותפיסה סובייקטיבית [01:01].

 הכוורת: סמל החיפוש והחריצות

אחד הסמלים בבניה החופשית בחלק מהנוסחים היא כוורת הדבורים (The Beehive). סאת'רלנד משתמש בדוגמה מדהימה מעולם הטבע כדי להסביר הישרדות: הוא מציין שבכוורת, בעוד שרוב הדבורים פועלות לפי הלוגיקה של "ניצול" (Exploit) של מקורות צוף ידועים, כ-20% מהן עוסקות ב-"חקירה" (Explore) אקראית לחלוטין. בלי אותן דבורים ש"משוטטות" מחוץ למסלול הרציונלי של ה-Bronze Standard, הכוורת לא תוכל להסתגל לשינויים ותגווע [23:20].

עבורנו כבונים חופשיים, הלשכה היא "הכוורת" שלנו. זהו המרחב שבו אנו יוצאים מהמסלול ה-"יעיל" והחומרי של החיים כדי לחקור את הרוח, את הסמל ואת הבלתי-נודע. אנו אוספים את "צוף" החוכמה במקומות שבהם הלוגיקה היבשה אינה מעזה לדרוך.

בין "מאגיה" לבנייה החופשית

החיבור בין חשיבה מאגית למסדר שלנו אינו מקרי. לאורך ההיסטוריה, דמויות מפתח שהגו וכתבו על מאגיה, אלכימיה ואזוטריקה מצאו בבנייה החופשית בית טבעי:

• אליאס אשמול (Elias Ashmole): מראשוני הבונים המתועדים, שהיה אלכימאי ואסטרולוג בנשמתו.
• אלברט פייק (Albert Pike): שכתביו שוזרים בין המדרגות המסוניות לבין תורות הרמטיות וקבליות עמוקות.
• א.א. וייט (A.E. Waite): שחקר את המיסטיקה והמאגיה הטקסית וראה בבנייה החופשית דרך להתמרה רוחנית.
  
  

עבורם, כפי שעולה גם מהרצאתו של סאת'רלנד, המאגיה לא הייתה "אחיזת עיניים", אלא היכולת לבצע "מסגור מחדש" (Reframing) – שינוי הדרך שבה אנו חווים את המציאות כדי להשיג תוצאות שמעבר ללוגיקה הפשוטה.

לסיכום: לשנות את הראייה כדי לבנות היכל.

סאת'רלנד מסכם בנקודה חשובה: "כשמשנים את הדרך שבה אנשים רואים את העולם, הם מתחילים להתנהג אחרת, וזה מה שבאמת משנה את העולם" [44:21].

האלכימיה המסונית שלנו היא בדיוק זו: לקחת את האבן הגולמית של היום-יום, ובעזרת "חשיבה מאגית" – שימוש בכוחו של הסמל והטקס – להפוך אותה לאבן גזית בהיכל האנושות.

מזמין אתכם לצפות בהרצאה ולשתף: היכן אתם פוגשים את ה"קסם" הזה בעבודה הלשכתית שלכם?

לינק להרצאה: https://youtu.be/lhlS-Wds02M

 

הסיפור שטרם נכתב: האם "החוליה החסרה" עדיין מסתתרת בעליית גג? 📚🕵️‍♂️

לאורך כל הפוסטים האחרונים סקרנו מסמכים עתיקים מהמאה ה-17, אבל האמת חייבת להיאמר: התמונה שיש לנו על ראשית הבנייה החופשית היא עדיין חלקית. ישנו "סיפור בתוך סיפור" שאנחנו מתים לקרוא, אבל הוא נעלם בערפל הזמן. פתגם רומי עתיק אומר: "האות הכתובה נשארת, המילה המדוברת מתה" (Litera scripta manet, verbum imbelle perit).

אחינו הקדמונים שמרו על סודיות בקנאות. את הדברים החשובים באמת – הטקסים, המילים, הסודות – הם העבירו מפה לאוזן. וכשדור הלך לעולמו מבלי לתעד, הידע הזה לכוארה אבד לנצח.

אבל האם יש תקווה? (התשובה היא כן!) 🕯️

רבים נטו לחשוב שכל מה שהיה אפשר למצוא כבר נמצא, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. האוצרות עדיין שם, מחכים שמישהו ימצא אותם.

בשנת 2000 – כן, לפני כ-25 שנה בלבד – התגלתה תגלית מדהימה בטירת קורטאצ'י (Cortachy Castle) בסקוטלנד.

בתוך תיבה נשכחת, במהלך שיפוצים, נמצא כתב יד מסוני עתיק ("Old Charge") משנת 1705, המכונה כיום "כתב היד של איירלי" (The Airlie MS). המסמך הזה שכב שם בחושך, מתחת לאפם של הדיירים, במשך 300 שנה!

המסר לאחים של ימינו:

הגילוי של "כתב יד איירלי" מוכיח שההיסטוריה שלנו עדיין נכתבת. אם מסמך משנת 1705 יכול לצוץ פתאום בשנת 2000, מי יודע מה עוד מסתתר בתיבות ישנות, בספריות פרטיות או מאחורי קירות כפולים ברחבי בריטניה?

עד שהתגלית הבאה תגיע, אנחנו נמשיך לחקור את מה שיש, לשמור על הגחלת, ולהיות חלק מהשרשרת הארוכה והמסתורית הזו.

סדרת הפוסטים הבאים תוקדש להשפעה והקשר של הרוזיקוציאנים (מסדר צלב הורד)  על הבנייה החופשית.

המסע בזמן: איך נראתה הבנייה החופשית לפני שהפכה לרשמית? (סיכום המאה ה-17) ⏳📜

לפעמים נדמה שהבנייה החופשית "נולדה" בפתאומיות בשנת 1717, עם הקמת הלשכה הגדולה. אבל כשאוספים את כל הרמזים שפיזרנו בפוסטים האחרונים, מתגלה תמונה אחרת לגמרי. המאה ה-17 לא הייתה תקופת חושך, אלא תקופה של התעוררות איטית ומרתקת.

בואו נסדר את הפאזל ההיסטורי לפי סדר כרונולוגי, ונראה איך האחווה שלנו צמחה מתוך הערפל:

📍 1621-1631: הניצנים הראשונים 🌱

הרישומים של "חברת הבונים של לונדון" (London Company of Freemasons) מראים שאנשים שאינם בנאים מתחילים להתקבל כחברים "מקובלים" (Accepted).

📍 1646: המהפך של אשמול 🎩

אליאס אשמול (Elias Ashmole) מתקבל ללשכה בוורינגטון (Warrington). זוהי העדות הברורה הראשונה ללשכה שרובה ככולה מורכבת מ"בונים ספקולטיביים" (לא פועלים).

📍 1676: התקשורת מגלה אותנו 📰

עיתון סאטירי מפרסם בדיחה על "חברת הבונים המקובלים" (Company of Accepted Masons) שמסובים לארוחה דמיונית. הציבור כבר יודע מי אנחנו.

📍 1682: הקשר לבירה 🏙️

אליאס אשמול משתתף בלשכה בלונדון (Masons Hall). הוא מציין שרוב המשתתפים הם חברים בכירים בגילדה המקצועית, מה שמוכיח שהקשר בין "הבונים הישנים" ל"בונים החדשים" עדיין הדוק.

📍 1686: המבט מבחוץ 🧐

ההיסטוריון ד"ר רוברט פלוט (Dr Robert Plot) מפרסם ספר שבו הוא חושף (וקצת מלגלג) על מנהגי הבונים, הסימנים הסודיים והכפפות. באותה שנה, החוקר ג'ון אוברי (John Aubrey) כותב על "אחוות הבונים המקובלים".

📍 1691: האדריכל הגדול 📐

ג'ון אוברי רושם ביומנו שסר כריסטופר רן (Sir Christopher Wren), אדריכל קתדרלת סנט פול, עומד להיות "מאומץ" (Adopted) כאח במסדר.

📍 1698: ההתקפה הראשונה ⚠️

עלון אנונימי מופץ ברחובות לונדון ומזהיר את "כל האנשים יראי השמיים" מפני "הכת השטנית" (Devilish Sect) של הבונים החופשיים. (כן, תיאוריות הקונספירציה התחילו כבר אז!).

📍 1709: בתרבות הפופולרית ☕

המגזין המפורסם The Tatler (בעריכת Richard Steele) משתמש בביטוי "יש להם סימנים ואותות כמו לבונים החופשיים" כדי לתאר קבוצה סגורה. זהו סימן שהסודיות שלנו כבר הפכה למטבע לשון.

---

💡 עדכון מהמחקר המודרני (Modern Scholarship):

היסטוריונים בני ימינו הוסיפו שתי תובנות מרתקות לרשימה הזו, שלא היו ידועות בעבר:

1. הנס של 1646: ניתוח המשתתפים בלשכה של אליאס אשמול גילה שישבו בה יחד אויבים פוליטיים מושבעים ממלחמת האזרחים האנגלית (תומכי המלך מול תומכי הפרלמנט). זוהי הוכחה שכבר אז, הלשכה שימשה "מקום מפלט" וגשר לשלום בין יריבים.

2. האחות הגדולה מסקוטלנד: בעוד שהרשימה למעלה מתמקדת באנגליה, חשוב לזכור שבסקוטלנד כבר פעלו לשכות מסודרות עם פרוטוקולים וחוקים, כמו "תקנוני שו" (Schaw Statutes), החל מ-1598. המבנה הארגוני הגיע כנראה משם, בעוד שהעושר הטקסי והפילוסופי התפתח באנגליה.

המסקנה:

כשאנחנו מגיעים לשנת 1717, הקרקע כבר הייתה מוכנה. האי הבריטי היה זרוע בלשכות, בסימנים מוסכמים ובאנשים מכובדים שהחזיקו בתואר "בונה חופשי". הלשכה הגדולה לא המציאה את הבנייה החופשית – היא פשוט איגדה אותה.