אתם מתבקשים להחנות את האופנועים מחוץ להיכל

 

"בני האלמנה" (Widows Sons) בטקס מוסך פריזאי

 

ב-31 בינואר 2026, התקיים אירוע מיוחד במטה המזרח הגדול של צרפת (GODF) ברחוב קאדה (Rue Cadet) בפריז. קבוצת "Widows Sons" (בני האלמנה), ארגון האופנוענים המאסוני הבינלאומי, ערכה את "טקס המוסך" (Cérémonie de Garage) השני שלה. האירוע, שאיחד אחים ואחיות מתחום האופנועים והבנייה החופשית, סיפק הצצה מרתקת לשילוב בין עולם הדו-גלגלי לערכים המאסוניים.

מהו ה-"קאט" (Cut) ומה מקורו?

במרכז הטקס עמדה הענקת ה"קאטים" (Cuts) – אותם ווסטים (אפודים) מעור המזוהים כל כך עם תרבות האופנוענים.

המונח "Cut" (לחתוך) מגיע היסטורית ממלחמת העולם השנייה. חיילים משוחררים שחזרו לארה"ב חיפשו את האחווה והאדרנלין שחוו בשירות, ומצאו אותם במועדוני האופנועים. כדי להרגיש נוח יותר ברכיבה, הם נהגו לגזור את השרוולים של מעילי הצבא או הג'ינס שלהם – ומכאן השם "Cut-off" או בקיצור "Cut". על האפודים הללו הם תפרו פאצ'ים (טלאים) שתיארו את עברם הצבאי, וכך הפך הווסט לתעודת זהות ניידת.

סימבוליקה מאסונית על הכביש

אצל ה-Widows Sons, ה"קאט" הוא הרבה יותר מסתם פריט לבוש; הוא עמוס בסמלים הלקוחים ישירות מהלשכה:

• הסמל המרכזי: כוללת את הדלתא המוארת (המשולש), ולצידה כלים מוכרים: כף טייחים, אנך וזווית ישרה.
• הכנפיים: מסמלות את החופש וההתעלות הרוחנית.
• הסיסמה: Meet on the Level – Part on the Square  - נפגש על הפלס נפרד על ישר-הזוית. תזכורת לכך שכל האחים שווים זה לזה, ללא קשר למעמדם מחוץ למסדר, ושהם נפרדים ביושר ובכבוד.

בגב הווסט, אחים בדרגת רב (Master Masons) עונדים גם את סמל הזווית והמחוגה המקיפים את האות G.

היררכיה ודרגות – מהלשכה לכביש

המבנה הארגוני ב-Widows Sons שואב השראה ישירה מהדירוג המאסוני, תוך התאמה לעולם האופנועים:

1. Black Cut (מקביל לתלמיד): הדרגה הראשונה. האח לובש ווסט שחור ללא פאצ'ים (למעט אולי פאצ' קטן בחזית), תקופה זו מקבילה לשתיקת התלמיד ומאפשרת למידה והתבוננות.
2. Tri-Patch (מקביל לחבר): בשלב זה מתווספים שלושה פאצ'ים בגב הווסט: שם הצ'פטר (הסניף), דגל המדינה והשם האישי ("שם כביש").
3. Full Patch (מקביל לרב בונה): הדרגה המלאה, בה האח עונד את סמל "בני האלמנה" המלא במרכז הגב, יחד עם כל שאר הסמלים.

בצ'פטר הפריזאי ("Parisis"), כמו בלשכה, קיימים בעלי תפקידים המקבילים לנושאי המשרה: הנשיא (The Prez), המזכיר, הגזבר, והאחראי על הרווחה, שתפקידו לדאוג לרווחת האחים ולקרן העזרה ההדדית. תפקיד ייחודי לעולם זה הוא ה-"Road Captain", האחראי על תכנון המסלולים ובטיחות הרכיבה בשיירה.

סיכום

האירוע בפריז הדגיש כיצד ה-Widows Sons מצליחים לחבר בין התשוקה לרכיבה לבין המחויבות לערכי הבנייה החופשית: חירות, שוויון ואחווה. כפי שנאמר בטקס: "מתחת לעור, לפני האספלט והרוח, אנו בונים חופשיים, נושאי שבועה".

המקור https://450.fm/2026/02/08/ils-ont-encore-laisse-les-motos-a-lexterieur-du-temple-les-widows-sons/

 

הקונספירציה הגדולה: האם מיסטיקנים "חטפו" את הבנייה החופשית? 🕵️‍♂️✨

 בפוסט הקודם ראינו שההיסטוריונים "היבשים" טוענים שאליאס אשמול היה סתם אספן מוזר, ושהקשר בין הבנייה החופשית למיסטיקה הוא מקרי בהחלט.

אבל יש חוקר אחד שלא הסכים לקבל את זה. שמו היה ארתור אדוארד וייט (A.E. Waite) – בונה חופשי, מיסטיקן, ואיש שלא פחד לחשוב אחרת.

התיאוריה: "המסורת הסודית" 🤫

בספרו המפורסם The Secret Tradition in Freemasonry, וייט מציג תיאוריה מרתקת שנקראת בקיצור "ההשתלטות".

לדעתו, המיסטיקה לא הגיעה במקרה. במאה ה-17, קבוצה של אינטלקטואלים נוצרים, שהיו חסידי קבלה ואלכימיה, זיהתה פוטנציאל בגילדות הפשוטות של הבנאים.

הם "תפסו טרמפ" על הסמלים של הבנייה (כמו הפטיש והאבן), ויצקו לתוכם משמעויות חדשות ועמוקות שמעולם לא היו שם קודם.

ההוכחה: מה אבד ומה נמצא? 🗝️

וייט מצביע על המבנה של הדרגות כהוכחה לתיאוריה שלו:

בדרגות הראשונות (הכחולות): אנחנו שומעים על אובדן – המילה שאבדה,  הסוד שמת,  העבודה שפסקה, הידע שנעלם.
בדרגות הגבוהות (שנוספו מאוחר יותר): הסוד פתאום נמצא.

לפי וייט, המיסטיקנים יצרו את הדרגות הגבוהות (כמו "הקשת המלכותית" Royal Arch) במיוחד כדי "להחזיר" את הידע הקבלי והנוצרי שהם עצמם החביאו בתוך הטקסים שלנו.

אז מי צודק? הספקנים שטוענים שזה צירוף מקרים, או וייט שטוען למזימה מיסטית מתוחכמת?

כך או כך, הכלי המרכזי שבו השתמשו אותם מיסטיקנים (לפי וייט) היה תורת הסוד היהודית – הקבלה.

וזה מוביל אותנו בדיוק לשאלה הבאה: למה שנוצרים אדוקים במאה ה-17 יתעניינו בכלל בקבלה יהודית? (על כך בפוסט הבא).

האיש שתלה עכבישים על הצוואר: האם אשמול באמת "המציא" אותנו? 🕷️📜

אם תשאלו חובבי קונספירציות איך המיסטיקה הגיעה לבנייה החופשית, האצבע תופנה כמעט תמיד לאדם אחד: אליאס אשמול (Elias Ashmole). על הנייר, הוא המועמד המושלם: הוא היה בונה חופשי (התקבל ב-1646) ובמקביל היה מכור לאלכימיה ואסטרולוגיה. אפילו ספר רוזקרוציאני מפורסם תורגם והוקדש לו אישית ב-1656 . אז הוא בטח האיש שחיבר בין העולמות, נכון?

ההיסטוריון גולד (Gould) מציע שנבדוק את העובדות הקטנות והמציקות, והן מספרות סיפור אחר לגמרי.

1.  הטיימינג לא מסתדר ⏳ הטענה שאשמול הביא את המיסטיקה ללשכה מתנפצת כשמסתכלים על לוח הזמנים. כשאשמול התקבל ללשכה בוורינגטון (Warrington) בשנת 1646, הוא בכלל לא היה מיסטיקן עדיין. רק אחרי שעזב את האזור וחזר ללונדון הוא "התחבר לאסטרולוגים" והחל לעסוק בתחום. כלומר: כשהוא נכנס ללשכה, הוא היה "נקי" מהשפעות רוזקרוציאניות.

2.  היומן השותק (35 שנים של שקט) 🤫 אם הוא זה שהפך את הבנייה החופשית למסדר פילוסופי עמוק, למה הוא לא כתב על זה? במשך 36 שנה – מהיום שהתקבל ועד ביקורו הבא בלשכה ב-1682 – אין ביומן המפורט שלו אפילו מילה אחת על בנייה חופשית!

3.  מה באמת חשבו עליו? (וסיפור העכבישים) 🕸️ אשמול היה דמות שנויה במחלוקת. סמיואל פפיס (כותב היומנים המפורסם) חשב שהוא "ג'נטלמן גאוני מאוד". לעומתו, ג'ון אוולין (איש אשכולות בעל סטנדרטים גבוהים) קרא את כתביו ופסק באכזריות: "הוא לא מלומד, אלא סתם חרוץ מאוד".
עד כמה הוא היה "מלומד"? היומן שלו משנת 1681 מספק הצצה משעשעת: כדי לרפא את עצמו מקדחת, אשמול מדווח ברצינות תהומית שהוא תלה שלושה עכבישים סביב צווארו, כדי לגרש את המחלה. האם זה האיש שעיצב את הפילוסופיה המוסרית העמוקה שלנו?

4.  הצדקה הגיעה מאוחר מדי 💖 יש הטוענים שהערכים של "עזרה לזולת" (Relief) הגיעו מהרוזקרוציאנים דרך אשמול. אבל ההיסטוריה מראה שערכי הצדקה והחסד הפכו למרכזיים בבנייה החופשית רק אחרי הקמת "הלשכה הגדולה" ב-1717. בזמן שזה קרה, אשמול שכתב על מסדר הבירית בהרחבה כבר שכב בקברו במשך 25 שנה.

 המסקנה:

נראה שאשמול היה אספן ידע סקרן, ואולי קצת מוזר, אבל הניסיון להפוך אותו ל"גשר" הסודי בין הרוזקרוציאנים לבונים החופשיים לא מחזיק מים. כנראה שהאמת ההיסטורית, כמו תמיד, מורכבת יותר.

 

כותרת: האלכימאי, הנזיר והנוסחה הסודית לזהב 📜⚗️

גרמניה של שנת 1614, ספר מסתורי יוצא לאור ומטלטל את אירופה כולה.

שמו המלא היה ארוך ומפותל: Fama Fraternitatis benedicti Ordinis Ros Crucis  "ההיסטוריה של האחווה של המסדר הראוי לשבח של צלב הוורד", אך בקיצור כולם קראו לו פשוט "הפאמה" (The Fama).

כדי להבין מה היה בספר הזה שגרם להתרגשות כזו, צריך להכיר את הסיפור שגולל בתוכו: הספר תיאר את חייו של המייסד, כריסטיאן רוזנקרויץ (ראו פוסט קודם) , נזיר שיצא למסע ארוך בארץ הקודש ובמזרח התיכון, אסף שם חוכמות עתיקות, וחזר לגרמניה כדי להקים את המסדר הסודי .

במשך עשרות שנים הספר היה נחלתם של קוראי גרמנית ולטינית בלבד. המפנה קרה בשנת 1652, כאשר הספר תורגם סוף-סוף לאנגלית. על-ידי אלכימאי מפורסם בשם תומאס ווהן (Thomas Vaughan), שנודע בכינוי הספרותי המסתורי "אאוגניוס פילאלתס" (Eugenius Philalethes). בזכות התרגום שלו, הרעיונות המיסטיים הללו זרמו לתוך אנגליה ומצאו את דרכם גם אל הבונים החופשיים של אותה תקופה.

במקור, המבנה של מסדר צלב-הורד היה צנוע ומשפחתי. החברים כינו זה את זה בתואר "אח" (Frater), והמדריך הרוחני שלהם כונה "אב" (Father). המטרה שלהם הייתה טהורה: הם הקדישו את חייהם לריפוי חולים, ונשבעו לעשות זאת בחינם (Gratis), ללא שום תמורה .

 

אולם כשהזמן עבר, והגענו לתקופתו של האח המפורסם שלנו, אליאס אשמול (Elias Ashmole) (ראו פוסטים קודמים), אופי המסדר השתנה לחלוטין. הרופאים הצנועים התחלפו בטיפוסים חדשים: "חובבי מדע", אסטרולוגים ואלכימאים. חשוב להבין – באותם ימים, האנשים הללו נחשבו לאנשי מדע רציניים ביותר.

הם כבר לא הסתפקו רק בריפוי. הם חיפשו שלושה דברים גדולים, ובראשם החומר המפורסם ביותר בהיסטוריה המיסטית, אלה היו:

1. אבן הפילוסופים (The Philosopher's Stone): החומר האגדי שבאמצעותו קיוו לבצע "טרנסמוטציה" ולהפוך מתכות פשוטות לזהב טהור .
2. אלקהסט (Alkahest): "הממיס האוניברסלי" שיכול להמיס כל חומר.
3. פנקיאה (Panacea): "התרופה האולטימטיבית לכל המחלות.

 

וכאן מגיע החלק המפתיע והציורי ביותר. האלכימאים האמינו שהדרך למצוא את האבן מוסתרת בתוך השם "רוזקרוציאן" עצמו, שאותו הם פירקו ל"טל" (Ros) ו"צלב" (Crux).

למה צלב? כי באלכימיה הצלב סימל את האור (שכן האותיות LVX מתחבאות בתוך צורתו).

אבל האור הזה הוא לא סתם תאורה. לפי האמונה של הכת הזו, האור הוא "המחזור של הדרקון האדום" (The menstruum of the red dragon) – כלומר, החומר הראשוני והפראי שממנו נוצר הזהב.

אז מה הם באמת חיפשו? הם לא חיפשו ורדים. הם היו אלכימאים שחיפשו לשלוט ב"דרקון האדום" בעזרת שילוב של טל ואור, כדי לייצר את הזהב המושלם.

כך הפכה אגדה על נזירים צנועים למרדף "מדעי" (במונחי התקופה) אחר הדרקון והזהב. ואיפה הבונים החופשיים נכנסים לתמונה? אנחנו ירשנו מהם את הסקרנות, את הסמלים, ואולי... רק אולי... את החיפוש הנצחי אחר ה-Lux.